אין עוד משחק אינטלקטואלי שנחקר כה רבות כמשחק השחמט: עסקו בו, למשל, חוקרים מתחומי מדעי המחשב והפסיכולוגיה הקוגניטיבית כבסיס לפיתוח מודלים על אודות חשיבה אנליטית. ואולם, מקומו של מאפיין חשוב של תחרויות שחמט נפקד מהדיון המחקרי: היעדרן הבולט של נשים מבין רב-האמנים הבינלאומיים (הדרגה הגבוהה ביותר של שחקני שחמט, grandmasters). מעולם לא זכתה אשה באליפות העולם במשחק השחמט, וכמעט אין נשים שהן אלופות בארצן. על פי נתונים רשמיים, רק כאחוז אחד (9 מתוך 894) מרב-האמנים הן נשים. מדוע? מהן הסיבות להיעדרן המתמיה של נשים מתחום זה? על שאלה זו מנסים לענות כריסטופר צ'בריס (Chabris) ומרק גליקמן(Glickman) במאמר שהתפרסם בכתב-העת Psychological Science.
לייצוגן הדליל של נשים ברמות-העל של משחק השחמט יש כמה סיבות אפשריות. האחת היא שנשים וגברים פשוט נבדלים ביכולותיהם הקוגניטיביות, וגברים הם שחקני שחמט טובים יותר מאשר נשים.
סיבה אפשרית שנייה היא, שלנשים ולגברים ישנם אחוזי נשירה שונים מהמשחקים. ייתכן שלשלב הכניסה הבסיסי למשחק מגיעים נשים וגברים בעלי רמות קוגניטיביות ויכולות משחק זהות, אך נשים מקדישות פחות מאמץ ללימוד המשחק ולאימונים (אכן קיימת טענה בקרב שחקני שחמט, שלפיה ניתן לנבא את מידת ההצלחה במשחק לפי משך הזמן שהוקדש לאימונים). ייתכן שנשים שמבחינת הפוטנציאל שלהן יכלו להגיע לרמות של רב-אמן נושרות מתחרויות השחמט, ומכאן אי-השוויון במספרי הנשים והגברים ברמות השחקנים הגבוהות.
שלישית, ללא קשר להבדלים בדירוג הממוצע בין גברים לבין נשים, ייתכן שנוכחותם הגבוהה של גברים באחוזונים העליונים של השחקנים נובעת משונות גבוהה יותר ביכולותיהם של גברים מאשר של נשים. (מעניין לציין כי שונות גדולה יותר ביכולות של גברים לעומת נשים נמצאה במחקרים שבדקו הבדלים בין המינים בציונים במבחנים קוגניטיביים, ושונות זו הוצעה בעבר כהסבר לכך שיש יותר גברים באקדמיה מאשר נשים).
הסיבה האפשרית הרביעית היא תת-הייצוג של נשים במשחקי שחמט בכל הרמות. לפי נתונים של הפדרציה האמריקנית למשחק השחמט (The US Chess Federation; USCF), נשים מהוות פחות מעשרה אחוזים (9.7%) מכלל השחקנים בתחרויות שחמט. ייתכן, אם כן, שהיעדרן הבולט של נשים כרב-אמניות אינו אלא תוצאת לוואי של נוכחותן הדלילה בכל רמות המשחק. כך שגם אם יכולותיהם של נשים וגברים שוות, וגם אם אחוזי הנשירה של גברים ושל נשים הם שווים, מספר גדול יותר של גברים יגיע בסופו של דבר להיות רב-אמנים, מאחר שמספר רב יותר של גברים משתתפים בתחרויות מלכתחילה.
למעשה, הרבה פחות בנות מבנים פונות למשחקי שחמט תחרותיים
אלוסטרציה: ASAP photos
הנתונים ששימשו כבסיס לניתוח במחקר היו נתונים של הפדרציה האמריקנית לשחמט על אודות כל השחקנים והשחקניות שהשתתפו במשחקים בין השנים 1992 ל-2004. בסך הכל השתתפו במשחקי הפדרציה 256,741 שחקנים, 10.6% מהם נשים, בגילאי 5-95. עבור כל משתתף נאספו נתונים על אודות גיל, מין, מקום מגורים ודירוג השחמט המקצועי שלו. הדירוג הוא הערכה של רמת המשחק של כל שחקן.
טווח הדירוג הוא בין 100 ל-3,000 נקודות. שחקן ממוצע מקבל דירוג של 1,400-1,600 נקודות, אמני שחמט (chessmasters) מקבלים דירוג של מעל ל-2,200 נקודות, ורב-אמנים בינלאומיים מעל ל-2,500 נקודות.
השאלות הראשונות שנבחנו היו: האם שחקני ושחקניות שחמט נבדלים ביכולת המשחק שלהם; האם הבדלים אלה תלויים בגיל; והאם יימצאו הבדלים לאורך זמן (כלומר, לא רק בשנה נתונה אלא במשך מספר שנים). מניתוח הנתונים התברר כי הדירוג הממוצע של גברים היה גבוה מזה של נשים, גם כשמביאים בחשבון משתנים כמו גיל או מספר המשחקים ששוחקו בשנה שחלפה.
כאמור, ייתכן ששיעור הגברים הגבוה יותר בקרב שחקני הצמרת נובע משונות גדולה יותר ביכולותיהם של גברים (כפי שהן נמדדות על-ידי הדירוגים, וללא קשר להבדלים בדירוג הממוצע בין גברים לבין נשים). שונות גדולה יותר ביכולותיהם של גברים אמורה להתבטא גם במספר רב יותר של גברים בדירוגים הנמוכים. ואולם, בניתוח הנתונים לא נמצאו כל תימוכין לסברה שיש שונות גדולה יותר בדירוג הגברים לעומת הנשים במשחקי השחמט.
כיצד, אם כן, ניתן להסביר את הדירוג הגבוה יותר של גברים? הסבר אפשרי הוא שנשים וגברים בעלי יכולות משחק זהות מתחילים לשחק במשחקים תחרותיים, אך נשים משתפרות לאט יותר מאשר גברים ונושרות יותר, כך שלנשים שנותרות במערכת יש ממוצע דירוגים נמוך יותר מאשר לגברים. כדי לבדוק השערה זו נערך ניתוח סטטיסטי שבו השוו החוקרים צמדים של נשים וגברים אשר היו דומים זה לזה ככל האפשר בכל הפרמטרים האפשריים (גיל, מספר משחקים בשנה החולפת וכו'). ניתוח זה אִפשר מעקב אחר 647 צמדים בגילאי 5-25 למשך 10 שנים. מתוצאות הניתוח לא נמצאו תימוכין להשערה שנשים משתפרות לאט יותר מאשר גברים, או נושרות יותר מהמשחקים.
מחקרים העוסקים בהבדלים בין המינים בהתפתחות קוגניטיבית מצאו בעבר, שבסביבות גיל ההתבגרות ביצועיהם של בנים עולים בהרבה על ביצועיהן של בנות במטלות הקשורות בצורות ובמרחב. אם נניח שיכולות משחק השחמט מבוססות על יכולות קוגניטיביות אלו של צורות ומרחב, אפשר לשער שביצועיהם של בנים יעלו על אלה של בנות סביב גיל ההתבגרות. לפי השערה זו, יש להשוות צמדים של בנים ובנות שדירוגיהם שווים לפני גיל ההתבגרות ולבחון אם בסביבות גיל ההתבגרות, דירוג הבנים מתחיל לעלות על דירוג הבנות. אך מניתוח הנתונים התברר כי בנים לא התחילו להשתפר בהשוואה לבנות בסביבות גיל ההתבגרות.
אם לבנים ישנם בממוצע דירוגים גבוהים יותר, אך אין הבדל בין המינים בשיפור לאורך זמן, הרי שבנים שמתחילים לשחק שחמט הם בעלי דירוגים גבוהים יותר מאשר בנות המתחילות לשחק. לבחינת השערה זו נותחו הנתונים של כל השחקנים בגילאי 6-12 ששיחקו בשנתם הראשונה, בין השנים 1998-2004. ואמנם, נמצא כי בקבוצה זו לבנים יש יתרון של 110-200 נקודות. הבדלים אלה נמצאו עבור כל קבוצות הגיל.
לבסוף, נבדקה האפשרות שלהלן: נניח שבאוכלוסייה הכללית מספר הבנים המשחקים שחמט גבוה משמעותית ממספר הבנות הנוטלות חלק במשחק. אם נניח שהשחקנים והשחקניות הטובים ביותר באוכלוסייה הכללית פונים למשחקים תחרותיים, הרי שניתן לצפות לכך שמבחינה סטטיסטית ממוצע הדירוגים של בנים יהיה גבוה מזה של בנות, גם אם באוכלוסייה הכללית הם אינם נבדלים אלה מאלה בממוצע יכולותיהם.
למעשה, הרבה פחות בנות מבנים פונות למשחקי שחמט תחרותיים, מה שמעיד שהאוכלוסייה הכללית של בנות המשחקות שחמט קטנה מזו של בנים. ייתכן שפחות בנות פונות למשחק משום שאין להן דמויות נשים לחיקוי, או שהן אינן רוצות ליטול חלק במשחק שמשתתפים בו בעיקר בנים (או שהוריהן אינם רוצים בכך). סיבות אלו עשויות להביא לכך שפחות בנות יפנו למשחק מלכתחילה, ואלה שכבר משחקות יגיעו להישגים נמוכים יותר עקב חרדה או עקב אמונה נמוכה ביכולותיהן להצליח במשחק של גברים. כך שייתכן שבממוצע, יכולותיהן של נשים אינן נבדלות מאלו של גברים, אך מכיוון שיותר גברים משחקים שחמט, לגברים יש דירוגים גבוהים יותר במשחקים תחרותיים.
לבדיקת השערה זו נותחו מחדש הנתונים לפי אזורים גאוגרפיים (אזור הוגדר לפי מספר המיקוד שלו). החוקרים הניחו כי במקומות שבהם בנות משחקות שחמט באותה שכיחות כמו בנים, תהיה רק השפעה זעירה לגורמים חברתיים המשפיעים על בנות שלא לשחק שחמט. הנחת החוקרים - שלא נבדקה ישירות - היתה שבאזורים גאוגרפיים שבהם בנות משחקות שחמט באותה שכיחות כמו בנים, הגורמים החברתיים המדכאים את פניית הבנות למשחק אינם פועלים, או פועלים במידה מועטה. אם כך הוא הדבר, נצפה לגלות שבאזורים אלה אין הבדל בין דירוגי הבנים והבנות.
מניתוח הנתונים התברר שבאזורים גאוגרפיים שבהם מצויים יותר גברים משחקי שחמט מאשר נשים, גברים קיבלו דירוגים גבוהים יותר. לעומת זאת, באזורים גאוגרפיים שבהם לפחות 50% מהשחקנים החדשים בכל שנה הם נשים (ואזורים אלה הם במיעוט), אכן לא נמצא הבדל בדירוגים של השנה הראשונה למשחק בין גברים לבין נשים.
מממצא זה, יחד עם שאר ממצאי המחקר, מסיקים החוקרים כי הסיבה לכך שפחות נשים מגיעות לרמות ביצועים גבוהות במיוחד במשחקי השחמט היא שנשים מועטות בלבד פונות למשחק השחמט התחרותי ברמות הנמוכות. הסבר זה, אגב, עולה בקנה אחד עם הטענה שלנשים וגברים יש יכולות קוגניטיביות זהות (לפחות בכל הקשור למשחק השחמט).
ד"ר מרים דישון- ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית
