ליאת ושי נשואים שבע שנים, ולחברים שלהם יש הרבה תלונות על סוג הקשר שהם מנהלים. "היא תפסה אותו כשהיה צעיר מכדי לדעת מה טוב בשבילו, ומיד החלה לנהל את חייו", הם אומרים. "כולם יודעים ששי לא מקבל החלטות לבד. הוא מתייעץ איתה בכל נושא, והמלה האחרונה תמיד שלה. אם היא חושבת שמישהו סידר אותו, היא לא תתבייש ותקים מהומה. הרבה פעמים אנחנו צוחקים עליו שליאת היא בעצם הגבר בבית".
משפטים כמו "איך בחור כל כך טוב נפל על כזאת מפלצת" נשמעים, למרבה הצער, לעתים קרובות מדי, ומעידים על חוסר הבנה בסיסי במהותם של קשרים זוגיים. רוב בני האדם הבוגרים לא יישארו בקשר שמאמלל אותם לאורך שנים מבלי לקבל תמורה, גם אם התמורה הזאת אינה מובנת כלל לסביבתם הקרובה. אז מה מושך את כל "המלאכים הרגישים" האלה אל הקלפטע, למה הבחירה שלהם בה אינה לא מקרית, ולמה זאת תמיד היא שלוקחת על עצמה את תפקיד הרעה?
הפלוס אוהב את המינוס
"רוני הוא גבר עדין, חלש ואפילו פגיע. אותי, לעומת זאת, אפשר לכנות בולדוזר", אומרת נורית, אשתו של רוני מזה 20 שנה. "הוא לוקח דברים מאוד קשה ואני מאזנת אותו. בי לא פוגעים כל כך מהר. אפשר לומר שאנחנו מאזנים אחד את השני בכל תחום: הוא מסודר ואני מבולגנת, הוא דייקן ואני מאחרת, הוא סגור ואני פתוחה. אנחנו שני ניגודים".
ההנחה שניגודים נמשכים זה לזה סיבות מבוססת בראש ובראשונה על סיבות ביולוגיות. כדי לשמר את המין האנושי בצורה יעילה יותר יש צורך בערבוב גנים, לכן יש לנו נטייה לבחור במישהו שונה לגמרי מאיתנו. אבל למשיכה הזאת יש גם סיבות פסיכולוגיות. לפי קרל יונג, מאבות הפסיכולוגיה, בכל גבר יש אלמנטים נקביים ובכל אשה יש אלמנטים זכריים. "נאמר על הגבר שהוא נושא את נשמתו הנשית בתוכו, ועל האשה שהיא מסתירה גבר במעמקיה", כתב יונג. כששני אנשים מתאהבים זה בזה והחלק הנשי של הגבר פוגש את החלק הגברי של האשה, טען יונג, נוצר "חיבור הנשמה": חיבור בין שתי נשמות בעל כוח עצום ובלתי ניתן לפירוק, כפי שהוא מתואר במיתוסים הקדומים.
"נראה שההתאהבות היא אקט לא מודע, שבמהלכו משליכים שני בני הזוג זה על זה את הפנטזיות והרצונות הכמוסים שלהם", אומרת הפסיכולוגית היונגיאנית אסתר הרדינג. "כאילו לגמו משיקוי קסמים, הם רואים זה בזה את כליל השלמות, כל מה שהם היו רוצים להיות. לפעמים הם מבינים כעבור זמן מה שיש פער בין מה שרצו לחשוב על בן הזוג לבין מי שהוא באמת, וכך חולף שלב ההתאהבות. אבל אם נבנתה ביניהם זוגיות שעברה את שלב ההתאהבות, בן הזוג יקבל את תפקיד ה'אחר', כל מי שאני לא יכול להיות. לעתים קרובות מתגלה שאותן תכונות 'אחרות' שמשכו אותי אל בן הזוג, יהיו גם אלה שיוציאו אותי מדעתי מאוחר יותר".
לפי היונגיאנים, גברים שנמשכים לנשים חזקות ושולטות מחפשים אצלה את הכוח שאין להם. לפיכך, טבעי שגבר בעל מאפיינים נשיים בולטים (רוך ועדינות, למשל) יימשך לאשה בעלת מאפיינים גבריים (כמו כוח, דוגמטיות ודעתנות). כך יישמר האיזון בתוך המערכת הזוגית, והם יוכלו להשלים זה את זו באופן הרמוני.
אין כמו אמא
נהוג לחשוב שבכל קשר זוגי קיים אלמנט הורי: האשה מחפשת את מודל האב החזק והשומר, ואילו הגבר מחפש את האם התומכת והמחבקת. זוהי תופעה שכיחה וטבעית כשהיא במינונים הנכונים, אבל לא תמיד זה כך. "ליאת מתפקדת לעתים קרובות מאוד כמו האמא של שי", אומרים החברים של שי. "היא מטפלת בו ודואגת שהסביבה לא תפגע בו, נוזפת בו על התנהגות לא נאותה, וכשאנחנו רוצים לבקר אותו אנחנו צריכים לבקש ממנה רשות".
כשהאשה לוקחת על עצמה את תפקיד האם, בן זוגה יכול להפוך ילדותי, סנטימנטלי, תלוי וכנוע, ולהשאיר בידיה את ניהול חייו ואת הדאגה לכל צרכיו. במקרים כאלה, האשה תשמש כחיץ בין הגבר לבין העולם שבחוץ במטרה להגן עליו, ובמובנים רבים היא תעשה בשבילו את "העבודה השחורה". כך הוא יוכל להישאר בתפקיד "הילד הטוב", בעוד שהיא תצטייר כאשה חזקה ושתלטנית.
בן לאם "קלפטע" יכול למצוא את עצמו במערכת יחסים עם אשה דומה לאמו, אבל לא תמיד הדמיון בין השתיים יהיה בולט לעין כל. "במקרים רבים הגבר סולד באופן מודע מאמו, או האשה מאביה", טוענת אסתר הרדינג, "אבל באופן לא מודע הם נמשכים לבני זוג בדיוק מאותו סוג. בסוג כזה של זוגיות יכולות לצוץ כמה בעיות. לעתים קרובות הגבר חי בחוסר דאגה עד שהוא מתחיל לצמוח והקן החמים נעשה קטן מדי. הוא מתחיל לחוש מחנק ולפלס לו דרך החוצה, אל 'החופש'. יש גם מקרים הפוכים, שבהם האשה מרגישה שחסרה לה תמיכה והיא מתחילה לחפש חום, הבנה ומרגוע אצל מישהו אחר. אלה הם שניים מהגורמים הנפוצים ביותר לפירוק של יחסים קרובים".
בהמשך הוא ירצה להשתחרר מהשפעתה הדומיננטית. אילוסטרציה: ASAP photos
הצל שלי ואני
שאלות כמו "למה אני תמיד צריכה להיות הרעה" ו"למה אתה לא לוקח את העניינים בידיים" הן עניין יומיומי במערכות יחסים מהסוג הזה. את התופעה הזאת אפשר להסביר בעזרת "תיאוריית התפקיד", הגורסת כי כל צד במערכת הזוגית מקבל על עצמו תפקיד ומתקבע בתוכו, לטוב ולרע.
"זוגות רבים מחלקים ביניהם את מגוון הרגשות, המשאלות והצרכים האנושיים, ומקיימים חוזה לא כתוב, שלפיו האחד הוא אופטימי והאחר פסימי, האחד הוא טוב והאחר רע, האחד הוא שולט והאחר נשלט", אומרת מגי סקרט, פסיכולוגית יונגיאנית. "החלוקה אינה נעשית באופן שרירותי. בדרך כלל, כל אחד לוקח לעצמו את התכונה שיותר קל לו להתמודד איתה. מי שלא יכול לראות את עצמו כאדם פסימי, יעניק את התכונה הזאת לבן זוגו. מי שלא מסוגל להתמודד עם העובדה שהוא תלותי, יעניק לבן הזוג את התואר. חלוקת תפקידים כזאת נעשית בין בני הזוג כמעט בכל תחומי החיים".
לפי סקרט, ייתכן בהחלט שאותו אדם יתפוס תפקידים שונים לגמרי במערכות אחרות. האופטימי יכול להיות פסימי במערכת יחסים אחרת, והאשה החזקה יכולה להפוך פתאום לרכה ושבירה עם בן זוג אחר.
"אצל זוגות רבים אפשר לראות שאחד מבני הזוג מחזיק עבור שניהם את התכונות השליליות, מה שמכונה 'הצל'", מסבירה סקרט. "הצל לוקח על עצמו את כל אותן תכונות ורגשות שנחשבים שליליים, כמו קנאה, שתלטנות, תחרותיות ואפילו רוע, ואילו האחר יוצא 'נקי'. במערכת הזוגית, כל אחד ממלא תפקידים שמוכרים לו מהחיים: מי שנחשב לילד טוב יהיה כזה גם בתוך הקשר, מי שנחשב לילד הרע או המרדן ימלא גם פה את התפקיד המוכר.
"כילדה הייתי מאוד בוגרת", מספרת נורית. "אני רגילה להסתדר לבד. רוני, לעומתי, היה ילד של אמא. בבית הייתי זאת שמאשימים אותה בכל דבר, הילדה הרעה, ואילו רוני היה הילד הטוב, זה שריצה את כולם ולא ידע לכעוס", היא אומרת, "היום אני מרגישה שאני כועסת גם בשבילו".
"מדובר במעגל קסמים, שבו כל אחד נשאר במקום הקבוע שלו", אומרת סקרט. "הטוב נשאר טוב ואינו מחובר לחלקים הרעים שלו, והרע נשאר רע בלי להכיר בחלקים הטובים שלו, כשיחד הם יוצרים את השלם, מבלי להיות מודעים לחלוקת התפקידים ביניהם".
לא נדיר לראות זוגות שאחד מהם אינו יודע לבטא כעס ולעולם אינו מרים את קולו בצעקה, ואילו השני יודע להילחם על האינטרסים של שניהם ולא חושש ממעט תוקפנות. בין בני זוג כאלה קיים מנגנון של השלכה, שגורם לאחד להוציא אל הפועל את רגשותיו של השני באופן לא מודע. אם, למשל, זה שאינו יודע לכעוס ירגיש תוקפנות אך לא ירצה להתמודד איתה בעצמו, הוא עלול "לחמם" את בן זוגו בדרכים לא מודעות, ולגרום לו להתנהג בצורה תוקפנית. בדרך זו הוא יימנע מהבעת הכעס, אך יבוא על סיפוקו דרך האגרסיות של בן הזוג.
באופן דומה, הגבר "הטוב" לעולם לא יכעס או ירגיז את סביבתו, אלא ייתן ל"קלפטע" לעשות בשבילו את העבודה. היא תכעס, היא תסדר את העניינים ותמחה על חוסר הצדק שנעשה לבן זוגה. אחר כך הוא יוכל לגעור בה על ההתנהגות הגסה, על האימפולסיביות, על הטמפרמנט ועל הנוקשות, להשליך עליה את כל אותן תכונות ולהתנער מהן מכל וכל.
בבית כבר תתני לו על הראש
באחד הימים תפסה אותי דודתי הקשישה וניסתה ללמד אותי דבר או שניים על החיים. "על כל מה שהוא אומר לך, תגידי כן", ייעצה לי בסוד. "אחר כך כבר תעשי מה שאת רוצה. אף פעם אל תמרי את פיו ברחוב. בבית כבר תתני לו על הראש".
להיות קלפטע, מסתבר, זה כתם חברתי. מסורת רבת שנים קובעת כי לנשים אסור להפגין כוחניות, ועליהן להפעיל את כוחן בדרכים עקיפות, במניפולציות ובהתחנחנויות נשיות. "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אשה גדולה", אומר הפתגם, ומרמז שכוחן של הנשים ראוי להיות בבית, מאחורי הגבר או בין הסדינים. לא נדיר לראות גברים שיורים פקודות לעבר נשותיהם ומנהלים כל אספקט של חייהן, אבל כשנשים מתנהגות באופן דומה נשלחת לעברן ביקורת חברתית נוקבת. אשה חזקה סותרת את הסטריאוטיפ המסורתי של נשיות ונתפסת כרעה או כגברית.
הפסיכולוגית אריאלה הופמן מסבירה כי אחת הסיבות לכך היא העובדה שגברים חשים מאוימים על ידי הכוח הנשי. לדבריה, תחושה זו נובעת מההשפעה המכרעת של האם על בנה, ומכך שבשלבים מסוימים של חייו הבן נשלט לחלוטין על ידי אמו. "מאוחר יותר הבן יהיה חייב להיפרד מדמות האם הדומיננטית כדי ליצור לעצמו זהות נפרדת, מכאן שכוחה של האשה מהווה עבור גברים איום על זהותם ועל כוחם", אומרת הופמן.
החברה מכתיבה חלוקת תפקידים בין המינים ומסווגת את הכוח כתכונה גברית. גבר אמור "להיות גיבור", ומי שלא יהיה כזה - יזכה ליחס מזלזל מסביבתו. גבר שנשלט על ידי אשתו מפר את הנורמות החברתיות שלפיהן הוא צריך להיות חזק מן האשה.
מחקרים מראים כי לגבר הממוצע יש נטייה לבחור אשה שהיא "ממנו ומטה": צעירה ממנו, נמוכה ממנו, משכילה פחות, מרוויחה פחות, חלשה יותר. מקרים שבהם הגבר נראה חלש מהאשה מערערים את הסדר החברתי ומי שזוכה לעיקר הביקורת היא הקלפטע, ולא "הבחור הטוב" שסובל או נהנה מחסדיה. אז בפעם הבאה שתהיו עדים לתסמונת הקלפטע, תשאלו את עצמכם מה תפקידו של הצד השני במשחק הזה, ואולי תגלו שהוא מרוויח יותר ממה שהוא מפסיד.
רוצים לקבל עוד כתבות חמות על יחסים ישירות למייל? לחצו כאן
