הפסטיבל, הדייג וחג הזהב
ההצגה "הדייג ודג הזהב" נותנת כבוד לילדים, ומציעה עיבוד חדש ושוויוני לאגדה המוכרת
במהלך חג הפסח, ביקרנו בפסטיבל "תיאטרון שלנו" שהתקיים במוזיאון תל-אביב לאמנות, שנה רביעית ברציפות. במסגרת הפסטיבל שעמד בסימן עולם האגדות, התקיימו הצגות ומופעי חוצות המבוססים על אגדות ילדים אהובות ויצירות מקוריות בעלות זיקה לאגדות ופנטזיות.
בפסטיבל, כמו בחיים ובצבא, החוויה נחלקת לשלושה חלקים: הרחבה, המוזיאון ואולם ההופעה. ברחבת המוזיאון פעלו אינספור מתקנים ודוכנים, שהם כל מה שאוהבים הילדים וכל מה ששונאים האנשים העוסקים בחינוך איכותי (כמו התלבטות בין חינוך ולדורף לחינוך פתוח, בניית פסלים מבוץ ורכישת מאפים מקמח מלא). ואם מישהו לא חי בארצנו בעשור האחרון - מדובר במתקנים (מסוג מתנפחים ודומיהם) ובדוכנים (מסוג נקניקיות ושערות סבתא) החוברים יחדיו למכונה יעילה ומשומנת הנקראת: מסחטת כספים.
בתוך המוזיאון, יכול היה מי שרצה- ולא היו רבים כאלה- להרוויח סיור חינם, בחסות כרטיס הכניסה, באולמות הממוזגים והשקטים של המוזיאון ולראות אמנות. זוהי קולטורה לשמה, כלומר ממש ההפך ממה שקורה ברחבה.
צפינו בהצגה "הדייג ודג הזהב" שעלתה לראשונה בפסטיבל, אך ממשיכה לרוץ גם עכשיו. שני ילדים הצטרפו אלי, בני (שלוש וחצי) ובתי ("שש ו-11 חודשים") ונהנו ביותר. האמת? גם אני נהניתי. ארבעה שחקנים צעירים וחמודים שרו, רקדו וסיפרו את האגדה הידועה בצורה רהוטה ומקסימה. בתחילת ההצגה הם הפליאו לספר לקהל הצעיר משהו על תיאטרון ועל משחק ועל העולם הזה, שבו הכל קורה רק בכאילו, אך הוא עדיין קורה.
ההצגה נתנה - כמו שנהוג לומר - כבוד לילדים. ולא רק להם. בראשונה, הוצגה המעשייה הזאת באופן שוויוני מבלי לחטוא בחטא הסטריאוטיפ השוביניסטי הנמוך מכל - זה הרואה באשה יצור רודף בצע, מפתה וחתרן בלתי נלאה; החטא הסטריאוטיפי הזה הממלא את סיפורי תרבותנו וילדותנו מסיפור אדם וחווה ועד הדייג ודג הזהב.
בהצגה הזו הדייג (ששון) ואשתו הציירת (שמחה) הם אנושיים וסימפטיים. לדייג יש חיים טובים, למרות העוני. לאישה יש מקצוע, למרות שחסר לה כישרון. הם מתחילים בקטן, מבקשים רק טבעת זהב וחכה חדשה. הם צנועים ונעימים. לאט-לאט השתן - או הזהב, או השררה - עולה להם לראש, והם רוצים יותר ויותר. הם לא רוצים רק כסף. הם רוצים מעמד; הם רוצים משרתים, הם רוצים כוח. ואז, כמאמר הפתגם "תפסת מרובה, לא תפסת", הם מאבדים כמעט הכל. את הטבעת והחכה הדג משאיר להם.
אבל קשה היה לשמור על מסר הצניעות ויופייה ביציאה החוצה. הפסטיבל שוב התגלה ברחבה: רודף בצע, מפתה וחתרן בלתי נלאה. המארגנים הציעו הצעה שאי-אפשר לסרב לה: תמורת הכרטיסים יכולים ילדנו הזכים להצטלם עם נערים ונערות המחופשים לדמויות מהאגדות. ריח הנקניקיות התחרה בסוכר המתוק, והמתקנים קרצו ואמרו: "תבזבזו, חג היום, תנו לנו לסחוט מכם עוד כמה ג'ובות".
ורק בצד, כמו צדיק בסדום, עמדה ספריית בית אריאלה והציעה "שעות סיפור" בכל שעה עגולה חינם אין כסף.
הדייג ודג הזהב; פסטיבל "תיאטרון שלנו"; יוצר: רונן (גולדפרב) פלד; משתתפים: דנה אברהם, הדר שחף, ערן חגי, רן זמיר
לבחירת מגזין במתנה לחץ כאן
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: