צילום: יח"צ
משחקי מבוגרים?
מופע המחול "משחקי ילדים" של נעה דר
תגיות:
האם יש הבדל מהותי בין ילדים למבוגרים? כלומר, האם אלו שתי קבוצות נפרדות, שחושבות אחרת ומרגישות אחרת? ואולי ילדים הם מבוגרים קטנים? ואולי מבוגרים הם ילדים גדולים?
שאלות אלו עלו בראשי תוך כדי צפייה במופע המחול "משחקי ילדים" של נעה דר.
תהיות אלו צצו פעמיים. פעם אחת לנוכח פניו המפוהקות של בני בן השלוש וחצי, שמחד נהנה מהדמויות ומהתנועות (הוא אוהב לראות אנשים רוקדים), ומאידך התקשה לעכל את אורך הקטעים ומורכבותם.
ולכן, מסקנה תכליתית מתבקשת: בסל התרבות של משרד החינוך המופע מומלץ לכיתות א' עד י"ב. לכו על זה; לילדים צעירים יותר קשה להתמודד עם קטעי מחול ארוכים, שהם לעתים מופשטים ורחוקים מ"ילדותיות". ואכן, בתי הגדולה - אוטוטו שבע - נהנתה מאוד מקטעי המחול, ובדרך כלל הצליחה להתגבר גם על הטקסטים המורכבים והפסיכולוגיסטיים משהו, המקשרים בין קטעי המחול.
אז יש הבדל בין מבוגרים לילדים. לפחות בכל מה שקשור לגודל הישבן ולמסוגלות שלו להתמקם באותו מקום לפרקי זמן ארוכים, או בקיצור: שאלה של ריכוז.
הפעם השנייה שבה תהיתי האם קיים הבדל מהותי בין ילדים למבוגרים, קרתה כשהמספר במופע, צייר פלמי בשם פיטר ברויגל, הראה לצופים את ציורו - "משחקי ילדים" שמו, והמשחקים המצוירים בו מתחוללים על הבמה - וסיבר את עיננו בעובדה כי לדמויות הצעירות והילדותיות יש פנים מבוגרות.
"אומרים עלי", אמר ברויגל, "שאני נוהג לצייר לילדים פנים של מבוגרים ולמבוגרים פנים של ילדים". משם צלל הצייר, כמו-גם נעה דר, לתוך עולם המשחקים הילדותי-מבוגר, שבו פעם אתה מנצח ופעם אתה מובס; שבו מישהו צריך לצאת מהמעגל (ולמה תמיד זה אתה?); שבו יש קבוצות ושותפויות, אך גם בדידות רבה ותחרות קשה; שבו אתה רודף אחרי מישהו, או נרדף; שבו אתה מחפש, בזמן שכולם מתחבאים.
נעה דר וצוות הרקדנים שלה משרטטים מחולות יפים מאוד, רגישים, הנוגעים לעתים באקרובטיקה, אבל לרוב נשארים בתחום הריקוד המודרני ("מודרני-לירי", אומרים צביקה הדר וחבריו). המחולות, הבמה, התפאורה, התלבושות - הכל אסתטי לעילא ולעילא. המוזיקה של הנרי פרסל, באך, אריק סאטי ורוני פורת נהדרת. והכל איכותי, ממש כמו במופע למבוגרים. בגלל זה, נוהגים לכתוב המבקרים, שהמופע נותן כבוד לילדים.
ואולי ילדים הם מבוגרים קטנים? ואולי מבוגרים הם ילדים גדולים?
צילום: יח"צ
אבל האם מדובר בכבוד לילדים, או בבלבול-תהיה האם יש הבדלים מהותיים בין ילדים למבוגרים? המופע מציג את חיינו - על האהבות שבהם, המרדפים, התשוקות, הרצון להיות חלק, או לשאת חן ועוד - כמשחקי ילדים. ואנו, המבוגרים, איבדנו את הפרספקטיבה; את היכולת להתבונן על מופע החיים שלנו מהצד, עם הומור וסלחנות, כדי להבין שבעצם אלה רק משחקים, משחקי ילדים. אז למי, בעצם, מיועד המופע היפהפה הזה? למבוגרים? לילדים?
קראתי היכן-שהוא שהמופע מיועד לכל המשפחה; אבל חברה' לא מדובר בסרט של דיסני וגם לא בפסטיגל. מדובר במופע מחול איכותי מאוד, יפה ורגיש, הדורש מהצופה לחשוב ולהתחבר לתהיות שהוא מעלה באמצעות הטקסט המורכב, המחול אשר בחלקו הוא מופשט, והציור של פיטר ברויגל האב.
הוא תובע מהצופה התבוננות חושבת, ולכן הוא מיועד לילדים שמסוגלים לראות כמו מבוגר, ולמבוגרים שמתחברים לעולמו של הילד, ולכל אלה שאוהבים מופשט לירי ושתהיות קיומיות מתקבלות אצלם בברכה.
"משחקי ילדים". בימוי וכוריאוגרפיה: נעה דר. יוצרים: דורית טלפז , טליה אילן , עמנואל חנון. משתתפים: אסף שץ , מאיה ברינר , נועה רוזנטל , נחשון שטיין , עילאיה שליט , שלומית פונדמינסקי , תזמורת הבמה הישראלית- חולון
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: