גם אתם בוודאי נתקלים לא פעם בסיטואציה המביכה, בה ילדכם מסרב בתוקף לחלוק את צעצועיו עם חבר. רגע לפני שקריאות הקרב בנוסח: "הוא לקח לי, זה שלי" הופכות לקרב דמים, אתם מפרידים בין שני הניצים ומנסים לשכנע את העולל הפרטי שלכם לוותר ולחלוק.
הרוטינה היא שהחבר חוזר ממורמר לביתו, אתם מותשים מהמאבק האינסופי, כועסים על ילדכם שאינו יודע לוותר, אך חסרי אונים נוכח תגובותיו הקיצוניות של הילד. מה עושים עם ילד רכושני? כיצד מלמדים את הילד לשתף במשחקיו ובחפציו? מדריך להורים נבוכים.
לא רוצה לחלוק
"הגעתי למצב בו אני לא מזמינה לאופיר חברים אחר הצהריים", מספרת רונית כהן, אמא של אופיר, בן שנתיים וחצי מרמת-גן. "מצד אחד, אין לי כוח להתמודד עם הבכי ועם הכעסים של אופיר, ומצד שני לא נעים לי מהילד המתארח, החוזר מאוכזב לביתו. אני מרגישה אי-נעימות רבה כלפי הילד האורח וכלפי אמו, שבוודאי חושבת כי הילד שלי מפונק וחסר תקנה. למרות השיחות שניהלתי עימו וההסברים שנתתי לו, התגובה לא השתנתה ואופיר אינו מוכן לחלוק בחפציו. החלטתי פשוט לעשות הפסקה ולא להזמין לעת עתה חברים. אולי בעוד כחודש-חודשיים ננסה שוב".
"גם אצלי קיימת תופעה של רכושנות יתר", מצטרפת לשיחה נעה ורדי, אמא של גל בת השלוש מרעננה. "גל אוהבת מאוד להזמין אורחים, אולם מפגינה שתלטנות וחוסר יכולת לחלוק. הגננת מספרת שגם בגן היא תופסת צעצוע, מחזיקה אותו במשך כל היום ואינה מוכנה להיפרד ממנו. למען האמת, אני די חוששת שאם גל תמשיך בהתנהגות הזאת, אף אחד לא ירצה לשחק איתה".
תופעה טבעית
"על-אף שתופעת הרכושנות נראית לנו, ההורים, כתופעה שלילית, חשוב להבין כי היא חלק טבעי מתהליך ההתפתחות של ילדינו", מסביר ד"ר גיל גולדצוויג, פסיכולוג קליני ומדריך בכיר במכללה האקדמית תל-אביב - יפו. "כשתינוק נולד אין לו הבחנות בין 'שלי ושלך', ולכן הוא תופש את ההורים ואת הסביבה הקרובה כשלוחה ישירה שלו. יד ביד עם כל השלבים ההתפתחותיים, הוא מתחיל להפנים ולהבין כי ישנם דברים שהם חלק ממנו וישנם דברים שלא".
אביטל יעקובי, פסיכולוגית מומחית לילדים ומשפחה, בעלת קליניקה בתל-אביב מוסיפה כי "סביב גיל שנתיים הילד הופך לרכושני יותר ויותר, וצריך להבין שזהו שלב התפתחותי טבעי, התלוי בכמה גורמים. ראשית, הילד מתפתח מבחינה שכלית ומבין שחפצים מסוימים שייכים לו וחלק שייכים לאחר. כמו כן, הוא מבין כי החפצים ממשיכים להתקיים גם אם הוא אינו רואה אותם".
"בחלק מהמקרים הילד מגדיר את הזהות שלו על ידי החפצים שלו. בשלב הבא הילד לומד תוך כדי התנסות פיזית לפתח כישורים חברתיים שיאפשרו לו להסתדר בחברה. חלק מתוך אותה התנסות חברתית הוא העובדה כי בחברה יש להתפשר ולוותר. חשוב להבין כי הילד אינו נולד עם היכולת הזאת, ולכן תפקידנו כהורים הוא לתמוך בו וללמדו".
"מבחינת הילד, הוויתור על החפץ האישי שלו שווה ערך לוויתור על חלק מעצמו ומהזהות שלו"
רכושנות ולא קמצנות
ורד בן-פורת, מנחת הורים במרכז להורות ומשפחה במכללת "סמינר הקיבוצים" וגננת לשעבר אומרת כי "בעזרת שימוש באקט הרכושנות, הילדים הרכים מגדירים, למעשה, את הטריטוריה שלהם".
עוד מוסיפה בן-פורת כי "מבחינת הילד, הוויתור על החפץ האישי שלו שווה ערך לוויתור על חלק מעצמו ומהזהות שלו. כאשר מישהו אחר נוגע בדברים השייכים לו, הוא תופש זאת כפלישה לטריטוריה שלו. הדבר יוצר איום עבור הילד, המבקש לשמור על ה'אני' שלו באמצעות חפציו".
דוגמה אישית מההורים
"הבעיה במרבית המקרים מתחילה כאשר חבר מגיע לביקור ומתלווה אליו אחד מהוריו", טוענת בן-פורת. "מה קורה כאשר ה'אוצר' שלנו מסרב לחלוק בצעצועיו? אנו נכנסים למגננה וחושבים לעצמנו: 'איזו בושה, מה יגידו עלינו האורחים?'. כתגובה אנו מלחיצים את הילד שלנו: 'למה אתה לא נותן לו? תפסיק להתנהג כמו תינוק, אני אקח לך את הצעצוע וגם אתה לא תוכל לשחק בו'. תגובות מעין אלו אינן נכונות ואינן הולמות, כי ברגע שאנו מכריחים את הילד לעשות משהו בניגוד לרצונו, הוכחנו לו שאנו לא מכבדים את רצונותיו ולא מתייחסים ל'אני' שלו".
"המסר שאנו, כהורים, מעבירים לילדים תלוי גם בהשקפת עולמנו", מציינת יפעת צאיג, פסיכותרפיסטית ומטפלת משפחתית, המתמחה במצבי משבר, ובעלת המרכז לפריון, הריון והורות ברמת-החייל. "אם השקפת עולמם של ההורים אגוצנטרית יותר והמגמה שלהם היא לקבל ולא להעניק, המסר שיעבירו לילדם יהיה כי לקחת זוהי הדרך הנכונה, ולכן יכול להיות שהורים אלו יסברו דווקא כי רכושנות היא תכונה חיובית. מנגד, ישנם הורים שיעדיפו לשדר לילדם כי הוא חלק בלתי נפרד מהחברה הסובבת אותו - המשפחה, הגן, בית הספר, ולכן עליו לדעת לחלוק".
כלל בסיס - הדרגתיות
נשאלת השאלה כיצד עוזרים לילד להפוך לרכושני פחות? "הכלל החשוב ביותר הוא לפעול בצורה הדרגתית", קובע ד"ר גולדצוויג. "איננו יכולים לצפות שהילד שלנו, שעד כה סירב לחלוק את חפציו עם חבריו, יתחיל לחלקם בבת אחת וללא הגבלה".
"אחת הדרכים לצמצם את תכונת הרכושנות היא על ידי שיחות והסברים חוזרים ונשנים", אומרת יעקובי. "במקרים שבהם הילד מסרב לחלוק את חפציו, אפשר להשתמש במשפטים כגון: 'כל מה שיש בבית הוא שלך, ואם החבר יושב על הכיסא שלך, זה לא הופך את הכיסא לשלו. הכיסא עדיין יישאר שלך'. השפעתם של משפטים כאלו אינה מיידית, ויש להתאזר בסבלנות. בנוסף, לא מומלץ להשתמש במשפטים כגון: ' התביישתי בגלל מה שעשית, אתה מתנהג כמו תינוק'.
"גם באיומים כגון: 'יותר לא יבואו אליך חברים' לא מומלץ להשתמש, משום שהילד כבר נתון במצב שבו הוא חש מאוים, כך שאם נוסיף חטא על פשע זה לא יועיל כלל".
פתרונות מעשיים
"כאשר מדובר בילד רכושני, ההמלצה שלי היא להכינו מראש למפגש החברי", אומרת בן-פורת. "יושבים יחד לפני שמזמינים חבר, ומגדירים מה שייך לילד ומה לא, ובמה אתה לא מסכים לשתף את החבר".
"דרך נוספת, בעזרתה אנו יכולים להקל על ילדנו ולעזור לו לשתף אחרים בצעצועיו, נעשית באמצעות למידה 'על יבש'", מסביר ד"ר גולדצוויג. "כלומר, לשחק עם הילד משחק תפקידים לפני שבכלל מחליטים לארח ילד אחר. האב יכול, למשל, לשאול את הילד: 'האם אני יכול לשחק במכונית שלך?' ומנגד להציע לו לשחק בחפץ כלשהו השייך להורה. בעזרת משחק התפקידים אנו ממחישים לילד את ההדדיות והכדאיות שבאקט השיתוף".
יעקובי מוסיפה כי "דרך נוספת, העשויה להקל על הילד, היא לאפשר לו לארח את חברו במקום ניטרלי - בסלון או בחדר העבודה. לשם ניתן להביא כמות מוגבלת של משחקים, וכך הילד ירגיש את הפולשנות מצד החבר במידה פחותה".
"על מנת שהביקור אכן יעבור בשלום, כדאי להכין מראש תוכנית חלופית, למקרה שבו אנו חשים כי הילד שלנו מגלה קושי כלשהו. התוכנית צריכה לכלול פעילויות שאינן קשורות ישירות לילד, כגון: הכנת עוגיות, פעילות יצירתית כלשהי וכדומה".
"בעזרת משחק התפקידים אנו ממחישים לילד את ההדדיות והכדאיות שבאקט השיתוף"
אלוסטרציה: stock.xcg
מעורבות ולא התערבות
מה תפקידנו כהורים? "עלינו להנחיל לילדנו ערכים חשובים, כגון: שיתופיות, חברות, יכולת להתפשר ולחלוק עם הזולת. עלינו לעשות זאת בשלב מוקדם", טוענת צאיג. "עם זאת, אני לא חושבת שהורים צריכים להתערב בכל אינטראקציה בין הילדים. אם אנו, ההורים, נמצאים במצב קבוע בו אנו מגוננים ושואפים צדק תמידי, אנו בעצם מפרים את האיזון החברתי. ילד רכושני ייאלץ להבין בסופו של דבר כי עליו לשתף אחרים ברכושו, אחרת לא יגיעו אליו חברים. תפקידנו כהורים הוא לתת לילד כלים והדרכה על מנת שילדנו יוכל להיעזר בהם בשעת הצורך".
"הבשורה הטובה ביותר", מסכמת יעקובי. "היא העובדה שתופעת הרכושנות משתפרת בהדרגתיות עד גיל 3 וחצי לערך".
מתוך: מגזין להיות משפחה
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
