ההתפתחות המשמעותית שחלה בתחומי הביולוגיה והרפואה בשנים האחרונות תרמה באופן ניכר להבנת המשמעות של זיהומים באם במהלך ההריון והשפעתם על העובר והיילוד.
השוני היחיד במחלה זיהומית בהריון מתבטא באפשרות שמחולל המחלה יפגוע באם ובעובר במהלך התפתחותו ברחם או ביילוד מיד לאחר הלידה.
נגיף הציטומגלווירוס (CMV) הוא הזיהום השכיח ביותר אצל העובר והיילוד, ועלול לגרום לנזקים חמורים: עיוורון, חירשות ופיגור שכלי חמור. כיום מעריכים כי השכיחות של יילודים הנגועים בווירוס נעה בין 0.5 אחוז ל-2.5 אחוזים מכלל היילודים, כך שממוצע השכיחות העומד על אחוז אחד מצביע על כך שממדי התופעה רציניים. בהתחשב בעובדה שבישראל מתרחשות כ-120 אלף לידות בשנה, ניתן להעריך כי כ- 1,000 - 1,200 יילודים נגועים נולדים כל שנה במדינתנו.
נגיף ה-CMV עובר בקלות יחסית את השליה וכתוצאה מכך מרבית מקרי ההדבקה גורמים לנזק חמור ליילוד (כפי שקורה גם באדמת) כבר בשליש הראשון להריון.
לא קיים חיסון לווירוס זה והחיסון הטבעי של הגוף נרכש רק לאחר חולי במחלה. המחלה דומה לשפעת, ולעתים יכולה לעבור גם ללא תסמינים קליניים של חום, הרגשה כללית רעה וכו'.
במחלה זו נדבקים בדרך כלל ילדים קטנים המבקרים בפעוטונים, בגני ילדים ובבתי הספר ובהמשך מדביקים את בני הבית על-ידי מגע בהפרשותיהם (דם, צואה ושתן).
כ-60 אחוז מכלל הנשים מחוסנות באופן טבעי נגד ה-CMV עם תחילת ההריון. כלומר, 40 אחוז מהנשים הלא-מחוסנות עלולות לחלות בזיהום ראשוני במהלך הריונן (נתונים סטטיסטיים מבהירים כי שיעור הסיכון לחלות בזיהום ראשוני במהלך ההריון מוערך בכחצי אחוז עד אחוז אחד).
זיהום ראשוני גורם לנזק חמור בהרבה לעובר מאשר זיהום חוזר (שניוני - ליולדת שכבר עברה בעבר זיהום וקיימת נוכחות של נוגדנים בגופה לנגיף). כמו כן, זיהום ראשוני יכול להוביל להדבקה של העובר בכ-40 אחוז מהמקרים, בעוד שזיהום שני יכול להוביל לסיכון הדבקת העובר רק בשניים עד שלושה אחוזים. במקרה בו היילוד נדבק במהלך ההריון, רק כ-10 אחוזים מהם יראו תסמינים הקשורים במחולל מיד לאחר הלידה.
כ-60 אחוז מכלל הנשים מחוסנות באופן טבעי נגד ה-CMV עם תחילת ההריון
אילוסטרציה: ASAP photos
תסמינים ברורים של CMV ביילודים מיד לאחר הלידה כוללים כתמים בעור (כמו שטפי דם קטנים), טחול וכבד מוגדלים, גולגולת קטנה וסימנים המצביעים על דלקת בקרקעית העין. כ-25 אחוז מהיילודים נפטרים במהלך החודשים הראשונים לחייהם וכ-90 אחוז מהיילודים הנותרים מפתחים מיד לאחר הלידה סימנים כמו מיקרוצפלוס (גולגולת קטנה), הסתיידויות תוך מוחיות, פיגור שכלי חמור ודלקת בקרקעית העין. לקראת גיל שנתיים, בהמשך התפתחותם, עלולים התינוקות לסבול מחרשות, עיוורון והפרעות בהתנהגות.
אין כיום חיסון יעיל לנגיף זה וגם אין כל טיפול כנגד הנגיף שאפשר לתת לאשה ההרה. מכאן שבהיעדר חיסון ובהיעדר טיפול קיימת חשיבות מכרעת לאבחון מקצועי במועד הנכון. מאחר שמרבית מקרי ה-CMV מופיעים ללא תסמיני מחלה, פעמים רבות קשה מאוד לאבחנם. במערכת הרפואית הדעות חלוקות בדבר ביצוע בדיקת דם לגילוי נוכחות נוגדנים ל-CMV לכל הנשים ההרות.
לדעתי האישית יש לבצע בדיקת נוגדנים ל-CMV כבר בשלב תכנון ההריון ובהמשך מיד עם התסמינים הראשונים של תחילת הריון, מוקדם ככל האפשר. מדובר בבדיקת דם רגילה שאת תוצאותיה יש להעביר לרופא המטפל או למרפאת זיהומים בהריון בבית חולים לנשים שבבילינסון. תוצאות בדיקת הדם מאפשרות לנו לקבוע את מצבה החיסוני של האם ההרה. אצל נשים שלא נמצא נוגדן בגופן יש לחזור על הבדיקה בתדירות של אחת למספר שבועות במהלך ההריון. הדבר יאפשר זיהוי מוקדם של מחלה (כאשר אין עדיין תסמינים) ויקל על האבחון בהמשך.
במקרים בהם מאובחן זיהום ראשוני במהלך החצי הראשון להריון (ואין כמובן כל טיפול שניתן להציע), נהוג לתת להורים את האפשרות להחליט על הפסקת הריון ולהפנותם לוועדה המתאימה.
אבחון נוכחות הווירוס (CMV) מתבצע מנוזל מי השפיר באמצעות בדיקות מעבדה חדשניות ביותר הנעשות רק בבית החולים (רצוי לבצע את הדיקור לאחר השבוע ה-21 להריון). תרבית חיובית מעידה על סיכוי של 10 אחוזים להדבקת העובר, אך לא על חומרת הפגיעה בעובר אם אכן יחלה. עם זאת, חייבים לזכור כי תרבית שלילית אינה שוללת לחלוטין אפשרות קיום הדבקה של העובר.
יש להיעזר בבדיקת אולטרה סאונד כדי לחפש סימנים של פגיעה בעובר (הסתיידויות במוח ובשליה) או לעקוב אחר גדילת העובר, כיוון שהאטה בגדילה התוך רחמית מעידה גם היא על אפשרות של מחלה תוך רחמית.
המלצתי היא כי רצוי תמיד להתייעץ עם רופאים ומרפאות ייחודיות הבקיאים בנושא זיהום תוך רחמי בנגיף ה-CMV באפשרויות האבחנתיות הקשורות לכך, ולקבל החלטות רק לאחר שיקול דעת מעמיק.
פרופ' משה הוד הוא מנהל היחידה לרפואת אם ועובר בבית החולים לנשים בבילינסון
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
