הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
תעודת זהות:
מזל טלה. אני מהטלאים שמבינים נורא מהר את הדברים, עושים הרבה קוויקי, מזדיינים בעמידה, צ'יק צ'ק לגמור מהר וללכת. אבל האופק שלי הוא סרטן וזה מה שמוביל לצורך האובססיבי שלי בארכיטקטורה לרדת לפרטים הקטנים - להמציא מנורות, וילונות... אני אדם עוצמתי עם המון כוח, אני מאהב, חשוב לי שיאהבו אותי, אם הקליינטים שלי לא אוהבים אותי, אני בבעיה".
אז אתה מאמין באסטרולוגיה?
"זו השאלה השנייה שאני שואל אנשים, איזה מזל הם. אני לא אסטרולוג, אבל זה כלי שעוזר לי לעשות את העבודה שאני הכי אוהב לעשות. אם תבוא אלי אישה שהיא טלה או גדי או סרטן, אני ארגיש את ההבדל תוך שניות. עם סרטניות אני אקרע את התחת ואעבוד כל כך קשה... עם טליות מרתק לעבוד, להתחיל לבדוק כל דבר".
נשוי: "פלוס שניים. אני ואשתי עובדים יחד. אנחנו מאוד מחוברים ומשפחתיים. עירית מנהלת את המשרד ועושה את כל עיצוב הפנים. היא גאון - אשפית בצבעים וטקסטורות, בבחירת בדים ובכלל, בשילוב ובמרקם האדיר של עיצוב פנים. היא לא מתלבטת, היא לוקחת את העיקר מהטפל נורא מהר.
לימודים: "בצלאל. למדתי שם פעמיים. פעם ראשונה למדתי דיזיין ולפני 11 שנה עשיתי תואר שני והשלמות לאדריכלות. המציאו את בצלאל עבורי. שם הבנתי את משמעות החיים. זה מקום שמלמד לחשוב על הבן אדם ולא על הצורה".
עבדת כשכיר לפני שהיית עצמאי?
"עבדתי שנים רבות בעיצוב פנים אצל בלומנפלד פינצוק, וזה היה בית ספר מדהים. שם למדתי שלא מתאים לי לנהל משרד של עשרה עובדים, כי אז אתה לא עושה ארכיטקטורה ואתה יוצר הרבה פחות. אחר כך עבדתי עם חבר שאני נורא אוהב, אבנר ישר, אחד האדריכלים היותר פעילים בשוק ומבוקש מאוד באירופה, ושם למדתי שבשום אופן אני לא רוצה משרד גדול. הבנתי שאני חייב להיות עם עצמי וצוות קטן מאוד".
אילו עבודות גדולות ביצעת?
"אני אגיד לך משפט פלצני. פייר, אין לי עבודות גדולות. זה יישמע מאוד סנטימנטלי אבל אם אעמיד את מוזיאון תל-אביב מול בית קטן לזוג צעיר שאני צריך לעשות ב-1,000 דולר למטר, אני מעדיף את הבית הקטן".
"עבדתי שנים רבות בעיצוב פנים אצל בלומנפלד פינצוק, וזה היה בית ספר מדהים"
ספר על תהליך העבודה
"אני מגיש עשרות סקיצות. רק בדפי סקיצה, אני לא מאמין במחשב. באחוז אדיר מהמקרים אני בכלל לא הולך לראות את השטח עד הפגישה הרביעית בערך, אלא מנתח את הדברים בצורה יבשה. אני לוקח מפה של מודד ומנתח את השטח לפי הגודל שלו, כיווני הרוחות והשמש - מפת מודד טובה נותנת המון אינפורמציה וזה יוצר סיטואציה כמו בבליינד דייט. כשאתה רואה בחורה יפה אתה מאבד כיוון, אתה יכול לפספס דברים חשובים נורא, אבל אם אתה מדבר איתה לפני כן בטלפון כמה פעמים והיא נשמעת נחמדה - אפשר להיפגש. כשאני מגיע לשטח אחרי שעשיתי כמה סקיצות של כל פינה במגרש, אני כבר מכיר את הבעיות.
הסקיצות הראשונות אומרות מה המגרש מוכן לתת לנו. אני שם את הבית בפינה הזאת או אחרת ועכשיו בוא נתחיל לראות הלאה. מה שמאפיין את הארכיטקטורה שלנו זה היכולת לנצל את המגרשים הרבה מעבר למה שמקובל. אני קמצן נורא גדול של שטח".
עד כמה התוצאה הסופית היא העבודה שלך?
"יש כל כך הרבה דיאלוגים, שאתה לא תמיד יודע מי אמר מה. הבית מתפתח כל הזמן בחיפוש אחר הנכון והאחר. אני גם מאוד אוהב פיוז'ן וחיבור של דברים, גם בית יכול להיות פיוז'ן של הדעות שלי ושל הקליינט".
מה דעתך על השיטה ההוליסטית שבה לא יוצרים תכנית בהתחלה, אלא מגיעים עם יתדות לשטח ויוצרים תכנית בהתאם לסביבה הפיזית והנוף?
"אני נגד. זה יוצר מצב של סקיצה אחת בלבד, של 'הסלון יכול להיות רק פה. נקודה'. כמו הוויכוח על זה שהכיור צריך להיות מול חלון או שלכיריים אסור להיות מול חלון. זה בולשיט. אני מאמין בזה בצורה נחרצת עכשיו יותר מאי פעם. הסלון יכול להיות במקום אחר ולקבל אווירה הרבה מעבר לדבר הבנאלי שנקרא להסתכל על הנוף. יש הרבה יותר דברים שקובעים את המיקומים. אני לא שולל עבודה עם השטח, אבל אתה לא יכול לקבוע רק לפי פרמטר אחד שנקרא נוף. ראיתי בתים כאלה ונורא קל לזהות אותם. הנה, למשל, אני בונה בית בשדה יואב על גבעה, וכל הבתים מסביב פונים אל הנוף. אבל שם במקרה נמצאת גם אורווה שלא רק רואים אלא גם מריחים. בלי לראות את השטח סובבתי את הבית".
מה ה"אני מאמין" שלך?
"אני שואל הרבה יותר שאלות. אדריכל אחר לא מעז לשאול את השאלות האלו, כי זה לא שייך לארכיטקטורה. הניצחון שלי הוא בכך שאנשים מבינים מה דרך החיים שלהם - האבא רוצה לעבוד מחוץ לבית ובסוף היום גם להיות לבד בחדר שלו, למשל, ולשם שלמות המשפחה הזאת כך נתכנן את הבית".
מאיפה אתה שואב השראה?
"למרות שזה נשמע פול אוף שיט, אני שואב בראש ובראשונה מהקליינטים שלי, מצורת הלבוש שלהם והרהיטים שיש להם בבית. אני לא הולך לראות ארכיטקטורה, בכלל. לא מעניין אותי מה אחרים עשו, מעניין אותי מה אני עושה. אולי זה חור בהשכלה. מצד שני אני שואב הרבה השראה מאופנה, מחנויות, מסעדות משפיעות עלי הרבה מאוד. יש לי חבר, ששון קדם, שהוא מעצב אופנה שהשפיע עלי לאחרונה המון. גם בעלי המקצוע משפיעים עלי, אני פתוח להובלות. אני חושב שאנחנו סופגים כל הזמן, אבל אני שונא להעתיק".
איך אתה מתמחר את העבודות שלך? היית אומר שיוני מונג'ק הוא אדריכל לאליטות?
"אני מתמחר לפי מטראז'. אני משקיע אותה עבודה בבית לזוג צעיר ובבית לעשירים. לארכיטקטורה לא חשוב כמה הבית עולה. יוני מונג'ק מתכנן גם לאליטות אבל לא רק. עירית ואני החלטנו לפני הרבה שנים לעלות למעלה, כי הרגשנו שאנחנו עלולים לפספס את בני האדם מול כסף, אבל החלטנו גם לא לוותר על זוגות עם פחות כסף. זוג צעיר שמקבל את מה שהמשרד הזה נותן חוסך המון כסף ומנצל את מה שיש לו בצורה הכי טובה. כסף זה אמצעי ולא מטרה. אפשר לקחת קרמיקה זולה ולהשקיע עשרות שעות עבודה ובסופו של דבר הניצולת תהיה טובה ב-300 אחוז. גם מטבח של 30,000 דולר שאנחנו עושים ב-12,000 דולר - שווה או לא שווה את הכסף?"
"אפילו בריכה באמצע הסלון זה לא הזוי, זה רק עניין של כסף ופנטזיה"
למה אתה לא אוהב לפרסם את העבודות שלך?
"אני לא מפרסם אבל אני מפורסם. לא יכול לראות את עצמי עושה אתר באינטרנט כדי שיבוא לכאן קליינטים, זה נראה לי מגלומני. מדי פעם רואים אותי בטלוויזיה אבל אני לא מאלו שרצים להצטלם עם הסלבס. אני טלה שאוהב את השואו אבל אני גם מאוד סרטן. הפרגון נורא נחמד, אבל אני לא כמו אדריכלים שמחפשים להופיע בכל מיני פתיחות של תכניות, אצלי זה אמצעי ולא המטרה. אני גם לא מחזיק תמונות של העבודות שלי, ולא מסכים לפרסם את שמות הקליינטים שלי. אני כל כך אנטיתזה של יוני מונג'ק המותג. כל אדריכל אחר היה מתפאר בזה".
מה דעתך על שכר האדריכלים בארץ?
"ברוב המקרים הוא נמוך מאוד, אבל בלא מעט מקרים אתה רואה את התוצאה ואומר אם זה מה שהקליינט קיבל אז על מה בכלל הוא שילם? חלק נכבד מהאליטה מקבל כסף שלא מגיע לו. השכירים במשרדים זה בכלל בעיה. המחשב צמצם את מספר השכירים במשרדים ולחלקם אין איפה לעשות סטאז'. זה דבר שהעמותה חייבת למצוא לו פתרון. גם מי שעובד כשכיר לא מתוגמל נכון. אישית, אני לא מתייחס לאדריכלות כפרנסה ועבודה, יש דברים אחרים שמכניסים הרבה יותר כסף".
על איזה עבודה אדריכלית היית מוכן להיות חתום?
"על כל הקומפלקס של היכל התרבות גן יעקב ושדרות רוטשילד. הרעיון הגאוני הזה של מיקום המרכז התרבותי במרכז העיר. על השיפוצים אני לא מדבר. אני אדם מאוד שמרני. עד היום אני כועס ששיפצו את הגימנסיה. הייתי מוכן להיות חתום על ההוצאה הכספית שאפשרה להזיז את שלושת הבתים שמול הקריה, ועל כל דבר שיישמר את המסורת. הייתי מוכן גם להיות חתום על פרויקט קטן וחמוד בשיינקין מול הגינה, שבו ציפו את הגג באלומיניום. אחד השיפוצים הכי טובים בארץ. לקחו את הישן והחדש וכתבו שם שיר".
מהי העבודה הישראלית הגרועה ביותר בעיניך?
"יש כל מיני בניינים חדשים בתל-אביב שבאים להראות את האגו של האדריכל. למשל, מול מלון דן בתל אביב משפצים - השאירו רק את הפרונט של הבאוהאוס, ונראה שהולכים לעשות שימור, שזה נפלא, אבל מה שהולך להיות מאחורה הוא לגמרי חסר קשר. זו מין אגרסיביות שמאפיינת כמה בניינים ברחוב רוטשילד, ולדעתי זה ממש חוצפה. לעומת זאת, אורלי שרן שיפצה מבנה ישן בתל-אביב באזור רחוב בלפור, והיא עשתה פרויקט מושלם של חדש מול ישן. רואים שבן אדם השקיע שם ועשה שם עבודה".
"אני שונא את ה-YOO, גימיק מטומטם של דירות שהן כמו פיצות. לעומת זאת כולם משמיצים את הזין של פיבקו, אבל חבל שהוא לא גבוה בעוד איזה שבע קומות כי זה היה הדבר הנכון. הדירות בפנים מעולות ואיכותיות".
"גם את עזריאלי אני שונא - גימיק לציפורים שממוקם גרוע, אבל הוא לא מפריע לי. הבית השחצני של הבאוהאוס של רוטשילד פגע לי במרקם של הרחוב, אבל עזריאלי - לא אכפת לי שהוא שם. מצדי שלא יהיה שם שום דבר, אבל הוא כן תרם לאיזו פרספקטיבה של העיר למרחק והוא משתלב בלייאאוט החדש של האופק. אישית, אני מעדיף את קניון דיזנגוף. צריכים להחזיר אותו ולשקם אותו, שיהיו שם עצים ופרגולות ושישבו שם בחוץ".
מה הדבר ההזוי ביותר שהתבקשת לתכנן על יד לקוח?
"את הדברים ההזויים הם לא מבקשים, הם מפחדים ואני גורר אותם לזה. אפילו בריכה באמצע הסלון זה לא הזוי, זה רק עניין של כסף ופנטזיה. תכננתי בתים לאנשים בני 50 שיש להם צורך לגור בחדרים נפרדים, כי הוא נוחר וזה מעצבן אותה. קשה להודות בצורך הזה. אנשים מתפתלים ולא יודעים איך לומר את זה. זה יותר הזוי וקשה להם מאשר שיבקש ממני להזדיין עם אשתו על התקרה. זה בולשיט. אם יש בעל שמן שנוחר וכל לילה לוקח את עצמו והולך לישון בסלון, למה לא לעשות דבר כזה מראש? אני מעודד אותם להיות בחדרים נפרדים, אבל בצורה עקיפה של 'בוא נבנה שני חדרים כאן', ואחרי שלוש-ארבע פגישות אתה רואה איך החדר הופך להיות שלו".
הצילומים בכתבה לקוחים מתוך הספר יונתן מונג'ק- אדריכל, מאת אורלי רובינזון, הוצאת כתר
מתוך: מגזין DO
הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter