צילום: יח"צ

לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

חטפתי שוק

שוק מעצבי העיר האחרון הפתיע. אפילו אותי

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

ערכת טבחות במתנה

נשבעתי שזו הפעם האחרונה שאני מבזבזת דלק יקר ומגיעה לשוק המעצבים בגני התערוכה, אחרי הפיאסקו של שוק החורף האחרון. למי שלא היתה או לא זוכרת, במעצבי העיר האחרון כאילו נסגרו שערי הדמיון והוכרז מצב חירום אופנתי של סריגים האפורים עם צווארון גדול ונשפך.

כך יצא שאחותי ואני, פרטנריות נהדרות לשיטוטי קניות (חסרי קנייה בדרך כלל), הגענו למעצבי העיר הנוכחי עם טעם חמצמץ של שיעמום תהומי מהפעם הקודמת והחלטה גורפת למצוא ולו פריט אחד מעניין לרפואה, כזה שלא חוזר על עצמו כשטאנץ אצל כל המעצבים.

מצב החנייה אותת על כך שהמקום כבר גדוש בחיות אופנה טורפות על עקבים דקים. בכל זאת מצאנו בית למכונית הקטנה, צעדנו לתוך המבנה, שילמנו את מעות הכניסה ונכנסנו למקום כדי לגלות שהוא אכן צפוף יותר מהפעמים הקודמות.

לקחנו אוויר והתחלנו את הסיבוב, הפעם נגד כיוון השעון. המוסיקה אותה מוסיקה, מיקום המעצבים אותו מיקום, אבל משהו היה שונה, אחר, מעניין. לפתע זה היכה בי ממש בדוכן הראשון- בעיני נצרבות תמונות של בגדים יפים ומיוחדים. כדי להיות בטוחה רפרפתי על עוד כמה דוכנים וידעתי שהפעם לא אצא משם כל כך מהר.

יוצאים מהשבלונה

אני רוצה להתחיל דווקא עם סיכום קצר והכרחי: מעצבי העיר של קיץ 2007 היה קרנבל של גזרות, טקסטורות וצבעים נועזים ומקוריים. במתחם אחד הצטופפו להם כל סוגי הבדים האפשריים, ביניהם שילובים מרהיבים של כותנה, לייקרה, תחרה, שיפון, שלל בדים סטרצ'יים, פשתן וג'ינס, שנתפרו לכדי חולצות נוחות בשלל קשירות וגזרות, חצאיות בלון, בגדי וינטאג', שמלות צ'רלסטון, טייטס, חולצות מכופתרות עם טוויסט, מכנסי שלושת-רבעי, שמלות א-סימטריות קלילות, טוניקות עם כתפיות מגניבות ואני יכולה להמשיך, אבל זה לא ייגמר.

נראה כאילו מעצבי ארצנו החליטו לצאת מהענן המיינסטרימי שהעיב עליהם ולחזור לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב - בגדים שונים ומיוחדים. אמנם היו פריטים שחזרו על עצמם אצל חלק גדול מהמעצבים, ונכון שלחלק מהמעצבים יש קווים מרכזיים (כמו למשל שמלות הערב עם המחשוף הענק של יוסף) אבל נראה כי הפעם לא היתה מגמה חזקה אחת שהעליבה את האינטליגנציה שלנו כקונים המדירים רגליהם מקסטרו וחברותיה. וכשאני אומרת קונים אני מתכוונת ל-90% נשים, 5% בעלים משועממים ועוד 5% של גברים עם טעם.

 

שילובים מרהיבים של כותנה, לייקרה, תחרה, שיפון, שלל בדים סטרצ'יים, פשתן וג'ינס, שנתפרו לכדי חולצות נוחות בשלל קשירות וגזרות

טוב, אז העובדה שנרשמה התלהבות כבר ידועה, אבל זה שהיא היתה לי לרועץ - על זה לא חשבתי. בניגוד לפעמים הקודמות - כשהצפיפות בתוך הדוכנים היתה גדולה, אבל לי לא היה אכפת להעביר רק מבט מאוכזב מבחוץ - דווק הפעם רציתי להיכנס ולמדוד. משימה מסוכנת.

הדרך לתא ההלבשה רצופה מרפקים

החלטתי להתעלות על עצמי ולפלס את דרכי אל האמירה האופנתית שלי לאמצע-סוף הקיץ. על הדוכנים העמוסים מדי ויתרתי בלית ברירה עד שהגעתי לזה של ZAZA.
מתי בפעם האחרונה ראיתם את מיקי ומיני מאוס, פופאי ובטי בופ תלויים להם בהרמוניה? אצל יעל קדם זה לא רק אפשרי, אלא גם חדשני ומדליק. לקולקציית הקיץ עיצבה קדם טוניקות וינטאג' שנתפרו מחולצות עם הדפסי דמויות ענקיים, בתוספת כתפיות וגימור שכבות של בדים צבעוניים. כך מתקבל מראה של טוניקה מתוקה שמחזירה אחורה לילדות.

לצד הטוניקות נתלה שובל ארוך של חצאיות ג'ינס, עליהן תפרה קדם פאצ'ים של מיקי ומיני מאוס, והוסיפה גימור של בד צבעוני כלשהו. מדדתי על טייטס שחור ומצאתי את עצמי מתלבטת בין הטוניקה של פופאי לחצאית של מיקי, כשלבסוף העלתה אחותי רעיון אדיר - קחי את שניהם. ברור שלקחתי.

שילמנו, לקחנו את השקית והמשכנו להסתובב. התנחמתי בעובדה שיש מסה של חתונות בקרוב, כזו שמצדיקה תירוצי קנייה כאלה, ותוך כדי שאני מתאוששת מהספונטניות הזו שזרה לי ולחשבון הבנק שלי לחלוטין, הגעתי לדוכן הפינתי של הקיסרית (The Empress).

את הקיסרית אני מכירה כבר שנים ועליה אני לא מדלגת. יש לה שלוש חנויות בשיינקין (אף פעם לא הבנתי בשביל מה צריך שלוש חנויות באותו רחוב, אבל נו שוין), ואצלה רכשתי בין היתר לפני יובלות קימונו מדליק שספג מחמאות אינספור וחצאית סבנטיז שהושאלה פעמים רבות.

ברגע שנכנסתי לשם שמעתי באוזניי את קולו של כרטיס האשראי שלי מנסה לפרוץ החוצה מהארנק. סטנד ארוך מלא בחולצות מוזרות ויפהפיות גם יחד ניצב לו משמאלי. התחלתי לחטט בו במרץ, תוך שאני מתאמת עם זו שלידי החלפת עמדות. כך התחילה לה תחרות ידידותית של 'מי אוספת יותר פריטים עד שהיא לא יכולה להחזיק יותר'. אני חושבת שניצחתי.

הדרך לתא ההלבשה נראתה לי ארוכה מדי, והתור מייגע. החלטתי למדוד את החולצות על הגופיה שלעורי, וכך נעמדתי בנחישות מול המראה המרכזית, כשאחותי משמשת קולב ממושמע, ואני מודדת חולצות בקצב מטכ"לי. מי שהסתכל מהצד בטח חשב שאני מנסה לשבור שיא גינס בכמה חולצות אפשר למדוד בשתי דקות, ואז כשחשבתי שאני שוברת את השיא, נעמדה חברתי לאיסוף החולצות והחלה למדוד באדיקות את השלל.

רוב הפריטים שברשותנו היו זהים מחמת טעם דומה, וכך יצא שהגנבנו מבטים זו על זו, בין היתר כדי לראות על מי זה יושב יפה יותר. תוך כדי מדידה התעייפתי ורחמיי נכמרו על מפרק ידה של אחותי, לאחר ששהה זמן ממושך באותה פוזיציה. פשוט החלטתי על שלוש מהן, ואת כל השאר השארתי עם הקולב על השולחן.

 

כל הטוניקות כולן: גם דולפינים הולך

מחטף החולצה

כשהגעתי לקופה חזרה אליי השפיות באופן חלקי, והחלטתי לקחת רק שתיים. חולצה אחת היתה "על בטוח" ובין השתיים האחרות התלבטתי. כמה פתאטי.
בסוף החלטתי על הירוקה עם הכתפיות, ואת החומה עם הכפתורים הנחתי בצד. בשנייה שנגע הבד בשולחן מי מגיחה מהמארב אם לא ציידת החולצות השנייה ושואלת אם אפשר לקחת אותה. כמובן שאמרתי לה 'כן', אבל בתוך תוכי פתאום רציתי דווקא אותה. פתאטי פעם שנייה.

'שרון, את בחורה זורמת, לא קורבן אופנה ולא שופוהולית', אמרתי לעצמי בלב, 'ממתי זה משנה לך'? באמת שלא ידעתי מה לענות. מוזרות הן דרכיה של בחורה כשהיא מגיעה לזירת אופנה. מוזרות בהחלט.

רוויה רגשות אשם על ההוצאה האדירה, החלטתי להמשיך את הסיבוב באופן חפיפניקי לגמרי, כזה שלא יגרום לי למדוד בגדים נוספים.
נכנסנו למתחם האקססוריז, הרווי תיקים, שרשראות וחגורות, ולפני הקלוז'ר החלטנו לעשות סיבוב נוסף בכדי לראות את תערוכת "וינטעג'" של מגמת עיצוב אופנה של שנקר, שהיתה פזורה מסביב לרחבה.

תלמידי שנקר המוכשרים שילבו חולצות, ג'קטים, כובעים, סוודרים, ג'ינסים, שרשראות, חגורות, תיקים ובדים ישנים וחדשים והרכיבו מהם תלבושות צבעוניות ומעניינות שהולבשו על בובות. כל בובה עמדה על פח זבל ירוק (וריק...) במרחק של כמה מטרים זו מזו.

הסתכלנו, התפעלנו, אמרנו יפה שלום ונסענו הביתה, לא לפני שהבטחתי לעצמי שבחצי שנה הקרובה אני לא קונה אפילו מסטיק.

תגובות

טוען הודעות