אהובתי מקירגיסטן
סיפור קטן על זוג אוהבים שמדגיש את המכנה המשותף האנושי
כל מי שקרא את ספר המופת "והיום איננו כלה" של הסופר הקירגיזי צ'ינגיס אייטמטוב, בוודאי התרגש לראות שספר חדש שלו התווסף למדף הספרים. אך בניגוד לספרו הראשון, "אהובתי במטפחת אדומה" הוא סיפור קטן תרתי משמע.
מדובר בסיפור אהבה מינורי המשתרע על פני 151 עמודים בלבד ועם זאת, הנקרא בנשימה עצורה. נדמה שגם מי שיתאפק ולא יציץ בתקציר, יחוש בצל מאיים המרחף מעל לראשם של האוהבים גם ברגעים שהכל עדיין נראה מושלם.
רוב הסיפור מסופר מפיו של איליאס, נהג משאית צעיר, אימפולסיבי וחמום מוח. איליאס הוא בחור חסר השכלה שמדווח על השתלשלות המאורעות בצורה עניינית ובלי יותר מדי חיבוטי נפש והתלבטויות. הוא לא טורח להסביר מה הוא בדיוק מצא בצעירה הכפרית, אסל, בה התאהב עד כלות ומה היא מצאה בו. ואולי הוא לא מסביר לא בגלל מחסור במלים או בשל חוסר יכולת לנתח, אלא מפני שהתאהבותם של השניים היא עיוורת, יצרית, חסרת הגיון ובלתי מוסברת, וזה קסמו הגדול של הסיפור.
למרות שהוא מתרחש הרחק בקירגיסטן, במעברי ההרים הנידחים, מה שעובר על זוג הצעירים אינו שונה במאום ממה שעובר על זוג צעירים מרמת אביב. הסיפור מדגיש את המכנה המשותף האנושי ללא קשר למוצא ולגיאוגרפיה.
לצד סיפור האהבה, מוזמן הקורא להציץ לעולמם של נהגי המשאיות המבלים את ימיהם מאחורי ההגה בתנאי שטח קשים ובמזג אוויר מסוכן ועל ההווי הגברי שבתחנת העמסה ובמרכז ההובלה. הקורא הישראלי שאולי יודע מעט מאוד על קירגיסטן, יודע לא מעט על נופי הארץ ותושביו בתום הקריאה. הכל כל כך שונה וגם כל כך דומה.
אהובתי במטפחת האדומה, צ'ינגיס אייטמטוב. תרגום מרוסית: דינה מרקון. הוצאת עם עובד, 151 עמ'
