המונח "רילוקיישן" (במשמעות של מעבר לארץ חדשה) הפך שגור בהוויה הישראלית של השנים האחרונות. יותר ויותר משפחות עומדות כיום לפני מעבר לארץ זרה או חזרו לארץ לאחר שהות ממושכת בחו"ל, ואחרות נמצאות בשלב של מעבר ממקום למקום . חופשת הקיץ הארוכה מנוצלת בדרך כלל לביצוע המעבר ולהוצאת הילד מהמסגרת החינוכית שאליה הוא רגיל והכנסתו למסגרת חדשה.
על פניו, המעבר הוא התגלמות החלום הישראלי. מקום העבודה של אחד מבני הזוג מממן בית, מכונית ומסגרות לילדים, והמשפחה כולה זוכה באיכות חיים גבוהה, ולעתים אף מצליחה לחסוך סכום כסף נאה שעמו היא שבה לארץ. הערך המוסף עבור הילדים מתבטא בכך שהם "רואים עולם", לומדים שפה נוספת ונהנים מחוויה משפחתית רב תרבותית.
בפועל, הסיפור לא כל כך פשוט. רוב המשפחות שעושות את המעבר אינן מודעות לקשיי ההתאקלמות הצפויים להן בדרך, ובעיקר לקשיים שחווים הילדים. מקום העבודה אמנם מכין את בני הזוג לקשיים הטכניים שעלולים להיקרות בדרכם, אך דווקא הקשיים הרגשיים והנפשיים שהילדים צפויים לחוות אינם מקבלים שום התייחסות.
"האמנו שהילדים יסתגלו", אמר לי אחד המרואיינים שחזר מחו"ל. "הרי ילדים מסתגלים לכל דבר". והילדים באמת מסתגלים, אבל לא תמיד באופן חלק ומהיר. לפעמים ההסתגלות שלהם כה בעייתית שהיא גוררת אחריה קשיים נפשיים ורגשיים לצד תסמינים גופניים.
זו הסיבה שביקשנו להתוודע בכתבה הבאה לקשיים שעימם מתמודדים ילדים במעבר לארץ זרה, ושמענו מאנשי מקצוע איך ניתן להכין ילדים למעבר כזה (גם אם מעבר מסוג זה נראה אצלנו באופק, ואפילו אם הוא עדיין רק בגדר חלום).
מבכי ועד חרדות
רונית, אם לשתי בנות (שש ושמונה), שוהה בימים אלה עם בני משפחתה בשליחות בארה"ב. כמו ישראלים רבים, כשהציעו לבן זוגה בחברת ההיי טק שבה הוא עובד לעבור לתקופת מעבר בחו"ל, היא התמלאה שמחה. "ידענו שהחשיפה תהיה לו טובה מבחינה מקצועית. מעבר לכך, בארץ היינו בלחץ תמידי, כמו כולם, ורצינו קצת להתאוורר".
בחברה של בן זוגה הציעו להם קורס הכנה קצרצר, בן יום או יומיים, אך הם לא הצליחו להשתתף בו מפאת חוסר זמן. לילדה הגדולה הם מיהרו לקחת שיעורי אנגלית, ולקראת המועד הם הסבירו לבנותיהם הצעירות על המעבר לארץ חדשה - שם יהיה להם בית חדש והן יכירו חברים חדשים.
"הגענו למקום חדש עם מנטליות זרה, עם אנשים שונים, כאשר האנגלית היא השפה היחידה שניתן לדבר בה. אלא שהבעיה איננה רק הדיבור, אלא גם הקריאה, הכתיבה וההתמודדות הכול. במסגרות בהן התחנכו הבנות שלי, לא היה אפילו דובר עברית אחד, וזה לא היה קל. המעבר היה כה חד שגרם לילדים להלם קשה".
לפעמים הסתגלות הילדים למעבר כה בעייתית שהיא גוררת אחריה קשיים נפשיים ורגשיים לצד תסמינים גופניים
פרופ' עמירם רביב, שחיבר יחד עם ד"ר עדנה כצנלסון את הספר "משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו" (הוצאת עמיחי), אינו מופתע מדבריה של רונית. לדידו, מעבר לארץ זרה הוא מצב הטומן בחובו סימני משבר, ולפיכך "מחייב הערכות והתאמת מנגנונים ששימשו אותנו בעבר". לדברי פרופ' רביב, למרות שמעבר דירה אינו "משבר" במובן הרגיל של המושג, כיוון שלעתים קרובות מדובר באירוע שאנו מצפים לו, שינוי כזה מלווה בסימני משבר: "מעבר דירה יכול להיות כרוך בשינוי סביבת המגורים ויכול להיות כרוך גם בשינוי אופי החיים. לכל שינוי יהיו מאפיינים משלו. כל שינוי ישפיע באופן שונה על ילדים בגילים שונים".
עידו זיו, פסיכולוג קליני מת.ל.מ באר שבע, מסביר מדוע לילדים קשה יותר בסיפור הזה. "מצבי הגירה ומעבר קשים להתמודדות בעיקר עבור ילדים, היות ומנגנוני ההסתגלות וההתאקלמות שלהם, כחלק ממערך אישיותם, עדיין אינם מפותחים דיים. הילדים עלולים לחוש בשלב הראשון תחושת זרות, ניכור וחוסר שליטה - תחושות שילכו ויפחתו בהדרגה ככל שהילד יסתגל למקום החדש".
גם החזרה לארץ, על אף התחושה שאנו "חוזרים הביתה", נתפסת לא פעם כמעבר נוסף, ולכן מצריכה התארגנות והכנה. "החזרה לארץ - תהליך בפני עצמו - יכולה להיות מאכזבת או דווקא נעימה, אך קשה לנבא מה יהיה", אומר זיו. "ייתכן שהילד יחזור ומיד ימצא את מקומו, וייתכן שדווקא יאלץ להיאבק על מקומו ולהשיגו מחדש".
זיו מדגיש שהילד מושפע רבות גם מהתחושות המשפחתיות. הלוא לצד משפחות שתופסות את החזרה לארץ כדבר טוב ומהנה ומלוות את התהליך בהרבה התרגשות וסקרנות, ישנן גם כאלה ששבות בלית ברירה, עם הרבה חששות ובתחושה מדוכאת. בנקודה זו נכנסת תמיכת ההורים לתמונה. "מתפקידם של ההורים לשמש עוגן יציב לילד. עליהם לעודד את הילד, להרגיעו ולא לצפות לתהליכים מהירים", אומר זיו.
אסף, אב לשניים (בני שנתיים ושש), חווה קשיי הסתגלות עם בנו הבכור, אלדד, עם המעבר לארה"ב. "בשבוע הראשון התאכסנו בבית מלון, ובזמן שחיפשנו בית אלדד כבר נכנס לגן. להפתעתנו, הימים הראשונים עברו באופן תקין, ככל הנראה מפני שהוא חשב שמדובר במשהו זמני, כמו טיול לחו"ל, ולכן הסתגל למצב. המשבר האמיתי הגיע מאוחר יותר".
ספרות מועילה
- כשנוסעים למדינה אחרת, מאת: חגית בנזימן, בהוצאת דביר.
- זה לא נורא לעבור דירה, מאת: נירה הראל, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
- אורחת לשנה אחת, מאת: דורית אורגד, בהוצאת כתר.
- בארץ אחרת, מאת: אורית שדה, בהוצאת עם עובד.
- רון וג'ודי, מאת: יצחק נוי, בהוצאת כתר.
- אותי לא שאלו, מאת: שמואל הופרט, בהוצאת ספריית הפועלים.
אסף מספר כי לאחר כשבוע ימים בנו הבין שמדובר במצב קבוע ולא בטיול, וקיבל את המצב החדש קשה מאוד. "בימים הראשונים הוא בכה, צרח ולא הסכים בשום פנים ואופן ללכת לגן", משחזר אסף. "בהמשך הוא הפך לילד מאוד מסוגר, חסר ביטחון ותלותי. היו לו הרבה חרדות והוא סבל מסיוטים בלילות".
הוריו הבינו ללבו. הם ידעו שקשה לו בגלל השפה, דווקא מכיוון שלפני הנסיעה דאגו לו לשיעורי אנגלית. "היה לו קשה עם השפה ברמה הבסיסית, כמו לבקש לשתות מים או ללכת להתפנות. מלבד זאת, ידענו שקשה לו גם מבחינה חברתית. בעוד בארץ הוא היה 'מלך הגן' - ילד מקובל ואהוב על כולם, כאן הוא היה הילד החדש שלא מכיר אף אחד - בגיל שכבר יש תודעה חברתית".
את החודש הראשון מתאר אסף כתקופה קשה ומייסרת עבור בנו הצעיר. "בפועל, אשתי ישבה אתו כל יום בגן והוא בכה כמעט בלי הפסקה", הוא נזכר. "לאחר מספר ימים הרחיקו אותה לפאתי הכיתה, ולאחר מכן היא עמדה בחוץ, שומעת אותו בוכה ויודעת שאסור לה לגשת אליו. בנוסף לכך, הוא פשוט התכנס בעצמו ומילד חברותי ועצמאי הפך לילד מסוגר שמפחד להיות בלעדינו ומסרב ללכת לחברים".
ומה קורה היום?
"תוך חודש וחצי בערך אלדד קלט את השפה הבסיסית ורכש לו חברים. היום הוא מדבר אנגלית שוטפת, יש לו הרבה חברים והוא בהחלט חזר לעצמו".
בחלקה השני של הכתבה: קשיי שפה וגעגועים, וכמה עצות איך להקל על המשבר»
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: