קשיי שפה וגעגועים
סיפורו של אסף אינו יוצא דופן. כמעט כל ילד שמגיע לארץ חדשה חווה קשיים, במידה כזו או אחרת, כאשר הקושי הראשון הוא כמובן השפה. "לילד שאינו מכיר את השפה קשה לתקשר עם חברים ולנהל שיחה בינאישית פשוטה, ולכן עולמו מצטמצם", אומר זיו. "מצב כזה עלול לגרום לו רגשות של בושה ותחושת חוסר ביטחון".
הקושי השני שזיו מתאר הוא חברתי-תרבותי. "השתלבות במסגרת לימודית חברתית דורשת היכרות עם כללי התנהגות ונורמות מקובלות, וגם במקרים בהם מוצאים לילד גן דובר עברית במדינה זרה, הילד נדרש עדיין להכיר חברים חדשים - תהליך שאורך זמן. בהתחלה הילד חש ניכור וחוסר ביטחון, אך בהדרגה, ככל שהוא לומד את השפה ורוכש חברים, המצב משתפר".
פרופ' רביב מסביר כי מידת הקושי והיכולת להתמודד עמו תלויה בכמה משתנים, שאחד החשובים בהם הוא גיל הילד. "בדרך כלל, הקליטה קלה יותר לילדים קטנים. הם קשורים בעיקר להורים ולמסגרת המשפחתית, וכאשר ההורים נמצאים איתם הם מרגישים עצמם בטוחים. הם אינם צריכים להסתדר בעצמם מחוץ לבית, ולכן אי ידיעת השפה, אי היכרות עם הרחוב, החנויות ודרכי הנסיעה, אינם מגבילים אותם. לילדים גדולים יותר, קשה להינתק מהחברה לה הם רגילים. הקשר שלהם עם בני גילם איתן וויתור על חברים בשכונה ובכיתה נתפס כמכאיב עבורם. אי ידיעת השפה והמנהגים מגבילה אותם בהשתלבות בבתי הספר, ועושה אותם שוב תלויים בהוריהם או במבוגרים אחרים, כפי שהיו בגיל צעיר יותר".
לצד גיל הילד, מציין פרופ' רביב את ההשפעה הרבה שיש לאופי ולמידת הגמישות - תכונה נפשית שילדים מסוימים ניחנים בה יותר מאחרים. "גמישותו של הילד תלויה בקריטריונים כמו: האם וכיצד הוא מצליח להסתגל לנסיבות ולתנאים חדשים, כיצד הוא מצליח ליצור קשרים חדשים, כיצד הוא מתמצא בסביבה פיזית ואנושית לא מוכרת, ועד כמה הוא מתקשה לשנות הרגלים, סדר יום, סגנון חיים, צורת בילוי ועוד".
דליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית, מומחית לאבחון וטיפול בילדים ונוער וייעוץ להורים, מסבירה כי תגובותיו של הילד לשינוי יהיו בהתאם למידת היקלטותו. ולצורך העניין, ניתן להציג חלוקה סכמטית של סוגי התגובה. "תגובות פיזיות יבואו לידי ביטוי פעמים רבות כתגובות סומטיות, כמו תלונות על כאבי בטן, עייפות, הפרעות בשינה וכו'", היא אומרת. "תגובות קוגניטיביות יתבטאו במחשבות שליליות על הארץ אליה הגיעו, תוך אידיאליזציה של הבית הקודם והחברים".
הגעגועים הם כמובן חלק בלתי נפרד מהעניין. ילדים יתגעגעו, מי יותר ומי פחות, לבני המשפחה שנותרו רחוק, לחברים, לשכנים, לדירתם המוכרת, לבית הספר ואפילו למורה.
"סוג נוסף הן התגובות הרגשיות שאחת מהן היא תחושה של חוסר שליטה", אומרת אלוני. "ילדים שמרגישים שלא שאלו אותם והם אינם שותפים לתהליך, חשים היעדר שליטה ומסוגלות".
פרופ' רביב מצביע על תופעה אפשרית של רגרסיה בהתנהגות הילד. "יהיו ילדים שניתוקם מהמסגרת המוכרת והבטוחה יגרום להם לאבדן הביטחון העצמי, ועקב כך להגברת התלות בהורים", הוא מסביר. "הילד נסוג לדפוסי התנהגות שהיה מורגל להם בגיל צעיר יותר, ולמשל אינו מוכן להישאר לבדו בבית הספר או בגן ומבקש את הגנתם ותמיכתם של ההורים בכל מצב של קושי או תסכול".
לדברי אלוני, בחלק מהמקרים עלולים להופיע גם גילויי חוסר ביטחון וחרדה: "הילד יכול לסבול משינויים במצב הרוח, מופנמות וחרדה, ולעתים אף לגלות תסמינים של דיכאון. כל אלו עלולים להתעצם במשפחות שבהן מתרחשים עימותים רבים בתוך המשפחה וחוסר הסכמה בין ההורים לבין עצמם, ובין ההורים לילדים".
"ילדים מאוד לא קלים בקבלת ילדים אחרים, במיוחד כשהם מרגישים זרות"
ילדים לא קלים בקבלת אחרים
דני, אב לילד בן חמש, התמודד עם קשיי ההסתגלות של בנו שנמשכו כחצי שנה. "היו אלה בעיקר קשיים בשפה, אך גם קושי חברתי. ילדים מאוד לא קלים בקבלת ילדים אחרים, במיוחד כשהם מרגישים זרות. לבני היה בהחלט קשה. היו לו גם געגועים לארץ, כי נסענו לגמרי לבדנו".
איך ניסיתם להקל עליו את המעבר?
"השתדלנו לשמור על קשר רצוף עם הארץ בשיחות טלפון ללא הגבלה, והשתדלנו גם להגיע לכאן פעם או פעמיים בשנה ולהזמין את סבא וסבתא אלינו. בנוסף, רשמנו אותו לקייטנה יהודית וכמובן לשיעורי אנגלית".
חצי שנה זה המון זמן. לא היו לכם נקיפות מצפון או חרטות?
"לא. סמכנו עליו, ויותר מכך האמנו שאנו מעניקים לו חוויה שתשנה את חייו ותכין אותו לקראת התמודדות עם העולם. חוויה זו אפשרה לו לרכוש שפה, ללמוד מנטליות שונה ולפגוש סוגים שונים של אנשים".
אחריות ההורה בהכנה
את תפקידם החשוב והמרכזי של ההורים במעבר לארץ חדשה, מפצלת אלוני לשניים: תפקידם בזמן ההכנה למעבר ותפקידם בעת המעבר עצמו. בשלב ההכנה למעבר, על ההורים לבצע לפני הכול "ימי הכנה". "ברגע שהאפשרות של נסיעה מסתמנת כסבירה, יש לשתף את הילדים ולהכינם לשינוי. כדאי לשוחח עימם על ההחלטה לעבור לארץ אחרת, למנות את השיקולים בעד - כמו הזדמנות בקריירה והזדמנות משפחתית, להכינם לעובדה שהם יעברו לבית ספר חדש, ולכך שכל אחד מבני המשפחה יצטרך לרכוש לו חברים חדשים. חשוב להגיד להם, כמובן, שהם יוכלו לקחת איתם את המשחקים, הדיסקים והספרים האהובים עליהם. ילדים בוגרים יותר אף ניתן לשתף בקבלת החלטות משפחתיות, כמו באיזה חדר הם יבחרו בבית החדש, איזה צבע רכב לבחור ועוד".
פרופ' רביב מתריע לא להתפתות להציג בפני הילד את הנסיעה כמסע שעשועים ותענוגות בלבד, אלא לדאוג שהמידע יהיה ריאלי. "בצד הסיפורים על המקומות היפים והדברים המעניינים, יש להציג באופן מציאותי את הצפוי ובהחלט להצביע על קשיים ובעיות אפשריות. לא צריך להגזים, אבל יש להבין שאם הילד יידע על קשיים צפויים הוא לא ייבהל מהם, אלא יכיר את האפשרויות להתגבר עליהם".
ולמרות שבדרך כלל ילדים קולטים את השפה במהירות, ואף בקלות רבה יותר מאשר מהוריהם, אלוני ממליצה לספק להם שיעורי שפה מראש, כבר בארץ. "חשוב ללמדם מילים חשובות שיאפשרו להם לקיים תקשורת ראשונית עם הילדים ועם הצוות בבית הספר או בגן החדש".
כל העת חשוב לשוחח עם הילדים על מחשבות ורגשות, ברמה המתאימה לגילם. "יש לתת מקום למחשבות, לחששות ולקשיים, לשוחח על הציפיות ולציין את הרווחים", אומרת אלוני.
"ההורים יכולים לשתף גם במחשבות וברגשות שלהם, ולספר כיצד הם מתמודדים עם המעבר. חשוב ליזום מספר שיחות ולא להסתפק בשיחה אחת כזו, לא לזלזל בחששות ובפחדים של הילדים ולתת מקום לאמביוולנטיות - המעבר לארץ אחרת הוא גם שמח וגם עצוב. אפשר לחשוב יחד איתם על מציאת פתרונות שיקלו על כולם".
אלוני מוסיפה המלצה לארגן מעגלי תמיכה יזומים, מאחר שתקופה כזו מאופיינת בהרבה מתח ולחץ. "בדרך כלל ההורים עסוקים בענייני רכוש, כספים וביורוקרטיה, כמו להשכיר/למכור את הבית והרכב, לחפש בית בחו"ל, למנות מיופי כוח לחשבונות הבנק, לארוז ועוד. הילדים חשים במתח הזה וההורים אינם פנויים מספיק, ולכן נוכחות של מבוגרים, כמו בני משפחה קרובים, יכולה לסייע ולהרגיע אותם".
תקופת המעבר מלווה בהרבה מתח ועייפות, ולכן חשוב שההורים יקפידו לגלות סבלנות ותמיכה
אילוסטרציה: ASAP photos
לסמוך על הילדים
השלב השני בתמיכת ההורים יתרחש לאחר המעבר למדינה הזרה. לדברי אלוני, התקופה הראשונית למעבר מלווה בהרבה מתח ועייפות, ולכן חשוב שההורים יקפידו לגלות סבלנות ותמיכה. "כדאי להיות ערניים לתגובות אצל ילדים, כמו הפרעות בשינה ובאוכל, הרטבה משנית ומצבי רוח, לקבל את הקשיים הזמניים ולהביע גישה חיובית ואופטימית", היא אומרת. "לא כדאי לכעוס או לתת עונשים במקרים כאלה, מכיוון שזה עלול להגביר את המתיחות והחששות של הילדים ולהחריף את הבעיה".
אלוני ממליצה גם לפתח שגרה יומיומית, מאחר שבמצבי משבר ילדים צעירים נשענים בעיקר על הוריהם ועל שגרת יומם. "השגרה נותנת לילד תחושה של ביטחון וודאות. לפיכך, כניסה לגן או לבית ספר חדש עשויה להקל על ילדים, כיוון שבדרך זו הם נכנסים לשגרה. לפני תחילת הלימודים, כדאי ליזום סיור בבית הספר ולהכיר את המחנכת, את הרחוב המוביל אליו,את פארק המשחקים ואת ילדי השכונה".
ילדים שהיו רשומים לחוגים ומורגלים לפעילויות חברתיות, חשוב לרשום גם שם. החוג מזמן גם היכרות עם ילדים והרחבה של מעגל החברים.
אלוני מציעה להקדיש זמן גם למחשבה על זהות המשפחה, כלומר לבחון איך אנו רוצים לשמור על זהות יהודית-ישראלית בתקופת המעבר. "כדאי לברר איך ניתן ליצור קשר עם הקהילה היהודית, עם מי לחגוג את החגים, האם לשלוח לבתי ספר יהודיים או ציבוריים, וכיצד לשמור על הבקיאות בשפה העברית".
ולסיום, אומרת אלוני, הכי חשוב זה לסמוך על הילדים. "יש לנסות להקל על הילד כשהדבר אפשרי ולתמוך בו, אבל כל העת צריך להעביר לו מסר חיובי ולתת לו הרגשה שאתם סומכים עליו שהוא יוכל להתמודד ולהצליח".
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
