"כשנחתנו בקליפורניה, לאחר מסע של שבועיים בחלל, חשבתי לעצמי - מה, כאן, בכוכב הלכת הזה, חייתי כל חיי? בשבועיים האלה התרגלנו לחוסר כוח המשיכה ולחיים בחלל, והיה קשה לחזור," כך סיפרה איילין קולינס, מפקדת המעבורת דיסקוורי בטיסה STS-114 בקיץ 2005. טיסה זו היתה הראשונה מאז אסון הקולומביה (ובשלב זה גם האחרונה, עד לחידוש הטיסות, אולי הקיץ). קולינס ושני אסטרונאוטים נוספים שהיו במעבורת, אנדי תומס וסטיבן רובינסון, התארחו בארץ במשך שבוע לרגל יום השנה למותם של אילן רמון ועמיתיו, שנהרגו בהתרסקות מעבורת החלל קולומביה בפברואר 2003. אנשי צוות המעבורת מגיעים לארץ ביום השנה זו השנה השלישית, ורונה רמון, אלמנתו של אילן רמון, אומרת כי כבר קיבלה הבטחה גם מהצוות הבא להמשיך את המסורת.
קולינס חזרה בכמה מהאירועים על התרשמותה מהתוואי של הכינרת, הירדן וים המלח, תוואי בולט במעבר של המעבורת מעל הים התיכון, אולי התוואי הבולט ביותר עד הרי ההימלאיה ושונית האלמוגים הגדולה ליד אוסטרליה. "תמיד רציתי לבקר בארץ אחרי שראיתי אותה מלמעלה," היא מספרת.
אוסטרליה היא גם מולדתו של האסטרונאוט אנדי תומס, שהפך לאזרח אמריקני כדי לצאת אל החלל. תומס הוסמך כאסטרונאוט ב-1992. ב-1996 טס במעבורת אנדיוור בטיסה STS-77. בשנת 1998 ייצג את נאס"א במשך 130 ימים על סיפון מעבורת החלל הרוסית מיר. הוא טס בדיסקוורי בטיסה STS-102 בשנת 2001, והשלים את טיסתו הרביעית על סיפונה בטיסתה לתחנת החלל הבינלאומית בשנת 2005 (STS-114).
משימתה של מעבורת החלל דיסקוורי בקיץ 2005 היתה מורטת עצבים. תחילה היו עיכובים רבים בשל בעיות במכל הדלק החיצוני, ולאחר השיגור הסתבר שהבעיות הללו לא נפתרו. עוד בטרם התגלו הבעיות, חשו רבים שהטיסה מסוכנת, וכי נאס"א מנסה "לעגל פינות".
אנדי תומס, האם גם אתה חשת ששיגור זה של הדיסקוורי היה כרוך בוויתור על דרישות בטיחות?
לדעתי, ההחלטה שקיבלה נאס"א היתה סבירה. ועדת החקירה לאסון הקולומביה וועדת המעקב דרשו לפתח יכולות תיקון בחלל. אך הסתבר שהבעיות הטכניות הכרוכות בתיקון מורכבות הרבה יותר מכפי שהעריכו אנשי הוועדה. אני לא חושב שהיה בכלל אפשרי לטוס בתנאים הללו. אילו היינו צריכים לחכות עד שנעמוד בתנאים, לא היינו יכולים לטוס לעולם. לכן ערכה נאס"א סדר עדיפויות לפעולות שאפשר לבצע כדי לעמוד בדרישות, ונקטה צעדים שהיו אמורים למתן את הסיכון שעדיין נשאר בנושאים שאותם לא היה אפשר לבצע, כדי שנוכל לטוס.
במהלך השיגור היו מצלמות שצילמו את המעבורת מבחוץ, כדי לבחון אם לא נשרו חתיכות קצף (כפי שקרה בכנף המעבורת קולומביה, דבר שגרם להתרסקותה, א"ב), דבר שלצערנו אכן התרחש בסופו של דבר. לאחר שהגענו למסלול, ביצענו סריקה של המעבורת באמצעות מצלמות וציוד לייזר, כדי לבדוק שלא נפגע חלק כלשהו. וכשהגענו לתחנת החלל הבינלאומית, אנשי צוות התחנה צילמו את המעבורת מכל הכיוונים כדי לוודא שהכל תקין. יכולנו לטוס וטסנו בביטחון.
הבעיה בטיסת הדיסקוורי לא היתה המענֶה לדרישות ועדת החקירה, אלא שלמרות כל המאמצים שנעשו ועבודות התכנון שנועדו למנוע את נשירת קצף הבידוד ממכל הדלק החיצוני, בכל זאת נשרו פיסות גדולות של קצף, למרות שהם לא פגעו במעבורת. אני מקווה שהיום המהנדסים מבינים את הבעיה טוב יותר, ומתקנים אותה. יש לנו הבנה מעמיקה בהרבה מאשר היתה לנו לפני הטיסה, ואני מקווה שנוכל לטוס שוב הקיץ, ושהכל יהיה מתוקן.
כיצד מסבירים את נפילת הקצף לאחר כל השיפורים שנעשו?
הקצף נפל מאזור אחר, נמוך יותר במכל הדלק, מקום שבו סברה נאס"א שאין צורך לבדוק כי לפי מיטב הידע שהיה לנו לא היתה שם בעיה, ובכל זאת קרתה תקלה. האתגר היה להבין למה הקצף נפל. היום סבורים שהסיבה היא התכונות התרמיות של המכל: החלק של הקצף שקרוב יותר למכל מתקרר כתוצאה מהטמפרטורה הנמוכה של הדלק הנוזלי בקצב אחר מאשר החלק החיצוני. הטמפרטורות משתנות כתוצאה ממגע עם האלומיניום, שממנו בנוי דופן מכל הדלק, ואז הקצף מתפרק.
"כשנחתנו בקליפורניה, לאחר מסע של שבועיים בחלל, חשבתי לעצמי - מה, כאן, בכוכב הלכת הזה, חייתי כל חיי?
stock xchng
מהי דעתך על תיקון טלסקופ החלל האבל?
דעתי דומה לזו של רבים בנאס"א, והיא שיש לתקן את הטלסקופ. זהו מתקן כה ייחודי, והוא מספק נתונים מדעיים כה חיוניים, שזו תהיה טרגדיה לאבד אותו. אני בטוח שלאחר הטיסה שלנו, והטיסה הבאה אחריה, יהיה ברור שאנחנו יכולים לטוס ברמה גבוהה די הצורך של ביטחון על מנת שנאס"א תכריז על הכנת משימה לתיקון האבל. הפעלת האבל נעשית בדרך שנועדה להאריך את חייו ולשמור על יציבותו. אינני חושב שנוכל לבצע טיסה להאבל בתוך פחות משנתיים-שלוש, מכיוון שנדרש זמן רב להכין את הציוד, אך אנשים רבים עובדים על כך אפילו עכשיו, לפני שהוכרז רשמית על המשימה.
מדוע ארצות-הברית מתעתדת להשקיע כסף רב בפיתוח חללית חדשה שתתבסס על חומרת מעבורת החלל, במקום להשתמש בטילים דלתא 4 או אטלס 5?
ישנם הבדלים רבים בין המעבורת לדור החדש של החלליות, ואין מדובר רק בהעברת תא הצוות לראש טיל השיגור במקום המצב הנוכחי של מעבורת בנפרד ומכל דלק ומאיצים בנפרד. ההבדל הוא שאנחנו מפרידים בין שיגורי המטען והנוסעים. הנוסעים ישוגרו בכלי טיס נפרד. המטען יועלה לחלל בכלי שישתמש ברכיבים רבים של המעבורת - המנועים, מכל הדלק, המאיצים - והם ייפגשו במסלול. הכלי שישגר את האסטרונאוטים יהיה קפסולה מסוג אפולו, אך השלב הראשון יהיה מאיץ דלק מוצק כמו שיש במעבורת. השלב השני יונע בדלק נוזלי. כך יהיה אפשר לשגר את הנוסעים לתחנת החלל או למפגש עם שלב נוסף, שיביא אותם לירח. אי-אפשר להשתמש בטילי דלתא או אטלס מכיוון שהם אינם מסוגלים לשאת את המסה המתוכננת - 100 טון - למסלול. נוסף על כך, הדלתא והאטלס אינם מתאימים לשיגור בני-אדם; במהלך השיגור נוצרים בהם כוחות G חזקים מאוד ואם מתרחשת תקלה הם מסוכנים מאוד לחיי הצוות.
האם לנאס"א אין אתגר גדול יותר מאשר לחזור על מבצע אפולו בהפרש של חמישים שנה?
לנאס"א יש אתגר גדול יותר. האתגר הוא להשלים את משימת החקר - להגיע לירח ולאחר מכן למאדים. כחלק מזה אנחנו נשוב לירח ונבצע שם פעילות ענפה, כדי להיות בטוחים שהמערכות שישמשו אותנו בטיסה למאדים הן בטוחות. אפשר לעשות זאת באמצעות הגעה לירח משום שהוא הרבה יותר קרוב. אפשר לבחון שם את מערכות התעבורה ואת מערכות קיום החיים. נוכל להעלות רכבי שטח ולנסוע בהם על הירח כדי להעריך אותם לפני שייעשה בהם שימוש במאדים. זהו שלב חיוני.
האם מתוכננת מושבה על הירח, או שיעלו לשם אסטרונאוטים בודדים בלבד?
בשלב הראשון יטוסו קבוצות של ארבעה אנשים שישהו כשבוע על קרקע הירח. לאחר מכן כבר יגיעו לשם קבוצות של אסטרונאוטים שישהו שישה חודשים, ובסופו של דבר, יהיו אנשים שישהו שם תקופה ארוכה. אבל זה יקרה בעוד שנים רבות, משום שיש דברים רבים מאוד שעלינו ללמוד בטרם נוכל לגור ולפעול על גרם שמים פלנטרי אחר.
במה יהיו המשימות של אותם צוותים קטנים על הירח שונות מהחיים בתחנת החלל?
ברגע שנמצאים על פני שטח של גוף פלנטרי, יש כוח משיכה בעוצמה כלשהי לעומת התחנה חסרת כוח המשיכה. הדבר משפיע על היכולות של האסטרונאוטים לבצע פעולות. על הירח יש יותר קרינה מאשר בתחנת החלל, המוגנת עדיין על-ידי השדה המגנטי של כדור-הארץ. נוסף על כך, האסטרונאוטים שעל הירח יידרשו לצאת מדי יום לפעילות על פני השטח, כדי לבצע את עבודות התחזוקה והמחקרים. בתחנת החלל עושים זאת פעם בכמה חודשים, ורק לתיקונים חיוניים ביותר. גם חליפת החלל הנדרשת באפס כוח משיכה שונה מזו הנדרשת בכוח משיכה, אפילו חלש. על פני גוף פלנטרי, כגון הירח, צריך ללבוש חליפה שתאפשר ללכת, לאחוז בכלים. זו גישה שונה לכל המשימה.
משימתה של מעבורת החלל דיסקוורי בקיץ 2005 היתה מורטת עצבים. תחילה היו עיכובים רבים בשל בעיות במכל הדלק החיצוני
stock xchng,
אתה שואל מדוע להגיע לירח, הרי היינו שם כבר. אכן היינו, אבל טסנו לשם בטכנולוגיה מסוכנת מאוד, וראינו זאת באפולו 13. לא יכולנו להישאר זמן רב. לא היתה לנו מערכת תעבורה טובה. אנחנו חייבים לבנות מערכת תעבורה אמינה שתיקח אותנו לירח ולמאדים, וזה מה שהתכנית החדשה תספק - שני סוגים חדשים של מאיצים ותא צוות. אם נשהה תקופות ארוכות על הירח, נוכל לדעת כיצד לחיות על פני השטח של כוכבי לכת אחרים.
אנחנו עומדים לנסות להשתמש במשאבים של כוכב לכת אחר. נהיה חייבים לעשות זאת במאדים. כך, למשל, נחפש על הירח מים, וגם מינרלים שיהיה אפשר לעבד כדי לייצר חמצן. אם נמצא מים נוכל לייצר, מלבד מי שתייה, גם חמצן ומימן המשמשים כדלק למשגרים או לתאי דלק. תאי דלק אלה יספקו אנרגיה למתקני המגורים ולכלי הרכב שינועו על פני השטח של הירח, הן באתרים המוצלים תמידית, שבהם אי-אפשר להשתמש בקולטי שמש (ואשר בהם נמצאים, לפי ההשערה, מרבצי הקרח) והן בשאר האתרים על הירח, שם הלילה נמשך 14 ימים.
מה דעתך על שימוש באנרגיה גרעינית בחלל?
אפשר להשתמש באנרגיה גרעינית כדי להניע חלליות בין כוכבי הלכת, ולספק להן דחף חלש לאורך זמן, במקום השיטה שבה אנחנו משתמשים כיום - הרבה דחף בתקופות קצרות. הדבר יאפשר לנו להגיע למאדים הרבה יותר מהר. זוהי יכולת שהכרח שתהיה לנו. אין מנוס משימוש באנרגיה גרעינית להנעה, וגם לצורכי הפקת אנרגיה חשמלית על הקרקע. אנו חייבים לפתח הספקת חשמל על הירח.
אסטרונאוטים
stock xchng
כמי ששהה גם במיר וגם בתחנת החלל הבינלאומית, האם לא היה אפשר פשוט לתת לרוסים להקים מערכת בקבלנות משנה עבור כל המשתתפות, וזה היה יוצא הרבה יותר זול?
זה למעשה מה שקרה בפועל. הרוסים בנו את המרכיבים העיקריים של תחנת החלל הבינלאומית. אם נתבונן בתחנת החלל היום, ניווכח שיש בה שני מרכיבים: המרכיב הרוסי והמרכיב האמריקני. המרכיב הרוסי דומה מאוד למיר. הוא נראה כמו מיר, אפילו מריח כמו מיר. זה מה שהסוכנות עשתה, היא דנה עם הרוסים על בניית חלקם בתחנה כהמשך למיר.
במהלך השיגור היו מצלמות שצילמו את המעבורת מבחוץ
stock xehng
האם בכלל היה צריך להטביע את מיר?
אני חושב שהיינו צריכים להשאיר את מיר במצב פעיל. יכולנו לקחת את מיר, להוסיף אליה את הרכיבים האמריקניים והיה לנו מתקן טוב מאוד. החשש היה שמיר היתה תחנה זקנה מדי. זה לא נכון. היא היתה מבוגרת, אבל לא עד כדי כך. לדעתי היתה כאן תפיסה פוליטית שגרמה לבניית תחנה חדשה.
אינכם חוששים שתכנית החלל תוקרב כדי לחסוך כסף, בין השאר בשל ההוצאות הכבדות על המלחמה בעיראק?
אני לא חושב שהנשיא בוש יעצור את התכנית, אבל הקונגרס תמיד דואג לחסוך בכל מחיר. העלות של תכנית החזרה לירח שווה לשתי חפיסות מסטיק לאדם לשבוע למשך תקופת הפרויקט.
