בכתבה:
עולם כמנהגו נוהג»
על טעם ועל ריח»
סוכה של שלום»
יש תקופות מיוחדות במעגל השנה, שבהן הרבה יותר מעניין לצאת לטייל ברחוב, מאשר לשבת שוב בבית ולהתלבט על איזה כפתור ללחוץ - זה שבשלט הטלוויזיה או זה הממוקם על מקלדת המחשב.
אחד מפרקי הזמן האלה הוא חג הסוכות שחל השבוע, חג צבעוני, מיוחד, משפחתי ומשמח. נקישות פטישים נשמעות בכל מקום וסוכות ממינים ומסוגים שונים מוקמות בכל פינה. בראש ניצבות הסוכות "המקצועיות" - אלה שנבנו אחר עמל רב מדפנות עץ משובח וסוחטות קריאות התפעלות ומבטי קנאה. לצידן נמצא ברוב החצרות את הסוכות "הסטנדרטיות". אלו שמורכבות בין רגע כמו לגו, פוטרות את אבי המשפחה מלחץ הילדים, ומותירות בנו סיפוק מיידי, "שקיימנו את מנהגי החג".
במגזר הדתי נפגוש ב"מרפסות הסוכה", שמוקמות אחר כבוד על המבנים הגבוהים, או על עמודים מיוחדים שנשלפים לכבוד החג מיד עם צאת יום כיפור. אבל המרגשים והמתרגשים כמו תמיד, הם הילדים, שמתרוצצים נלהבים, מכינים קישוטים, גוררים עצים וכלי עבודה, ורואים בכל התהליך אפשרות של "בניית מחנה" לשבוע, או לפחות בית קטן מערבה.
תחושת איחוד נעימה, שמקורה ביציאה מהבתים הסגורים, והמעבר לשהייה במבנה פתוח, כמעט חושפני, מתפשטת בכולם. זה מאפשר לנו להניח לרגע את טרדות היום יום מאחור, ולצוף לכמה ימים על אווירת גלי החג המשותפים.
לצד קישוטי הסוכה שמנצנצים להם מכל עבר, מוסיפים לאווירת החג ארבעת המינים שיחד עם הסוכה המקושטת, הופכים את החג לעשיר במנהגים. לאמתו של דבר, עבור אדם שמתבונן מן הצד, עשויים מרבית המנהגים להיראות לא הגיוניים עד מוזרים.
מעבר למסורת, נשאלת השאלה, למה קבעו חכמי הקבלה דווקא את הסימנים האלה? מדוע לדוגמא, אנו מברכים על אתרוג, ולא על עגבנייה? ועל מה באמת מרמזים לנו מנהגי חג הסוכות?
הקבלה יוצקת לתוך מנהגי החג וההגדרות המוכרות תוכן רוחני, ורואה בסוכות כמו בכל אחד מהחגים תהליך פנימי שעובר האדם.
עולם כמנהגו נוהג
כל אחד ממנהגי החג מסמל פעולה, שמבצע האדם כשהוא מעפיל ממציאות חייו הנוכחית אל המרחב הרוחני שאינו מוגבל בזמן, בתנועה או במקום. כלומר, מנהגים כמו ישיבה בסוכה, או ברכות על ארבעת המינים, הם סימנים שנועדו להצביע על גילוי רוחני פנימי שהאדם מרגיש בנשמתו.
המקובלים - הראשונים שפיתחו את נשמתם, מגלים כי תכונת הכוח העליון שמנהיג את כל המציאות היא תכונת הנתינה והאהבה. הם מספרים לנו, שאת המציאות הרוחנית אפשר לקלוט דרך התדר של אהבת הזולת. בדיוק כפי שמקלט רדיו חייב להיות מסונכרן לתדר שאותו הוא קולט. באופן דומה, אדם שמפתח את נשמתו ורוכש את היחס של אהבה לזולת, מגלה את העולם הרוחני. בקבלה, דרגתו הרוחנית של האדם נמדדת על פי יחסו לזולת. בדיוק מאותן סיבות העולם הרוחני נסתר מאיתנו, משום שאנו מכוילים לתדר קליטה שביסודו אהבה עצמית- אגואיזם.
הקבלה מלמדת אותנו כיצד להקים סוכה פנימית של שלום, אהבה ואחדות בליבנו
אילוטסרציה: ASAP photos
אז איך קשור גילוי כוח האהבה השולט במציאות לאתרוג, לולב, הדס וערבה?
ראשית נציין, כי קיום מעשי של מנהגי החג אמנם משמר את מסורת ישראל, אולם אין בו כדי לעשות שינוי רוחני. במושג "שינוי רוחני" הכוונה לפעולות שמתקנות את נשמת האדם. תפקיד מנהגי החג הוא להוות מעין תמרורים שיזכירו לנו את השינוי הפנימי שעלינו לבצע - החלפת הטבע האגואיסטי שלנו ביחס של אהבה לזולת. לכשנעשה זאת, תוכל נשמתנו להתקדם אל האושר הנצחי.
לאחר שיישרנו קו עם תפקידם האמיתי של מנהגי החג, נוכל להעמיק מעט, ולבחון את משמעותם הרוחנית:
הסוכה: על פי הקבלה הסוכה מסמלת את מבנה נשמת האדם. חוקי בניית הסוכה מבטאים באופן סימבולי את האופן שבו הנשמה מתעלה מעל לאגו - התדר של אהבה עצמית, ומחליפה אותו ב"תדר אהבת הזולת".
הסכך: הסכך לדוגמא מסמל את כוח ההתנגדות לאגו. את הסכך אנו מתקינים מענפים שהם פסולת, כלומר, דברים שאינם בעלי חשיבות עבורנו. מטרת מנהג זה היא לציין תהליך שמתרחש בפנימיות האדם: בתחילה הצורך לאהוב את האחרים נראה לו טפל ומעורר סלידה, בדומה לאותה פסולת. אולם בשלב השני האדם לומד לגדל את החשיבות של אהבתו לזולת לרום המעלה, ובזכות שינוי יחסו לזולת הוא מגלה את הקשר עם הכוח העליון.
ארבעת המינים: האתרוג, הלולב, ההדסים והערבות - מפורסמים בטעמם או בריחם המיוחד. טעם וריח הם שניים מתוך חמשת החושים שבאמצעותם האדם חש הנאה. כל אדם שנמצא בתהליך התפתחות רוחני מכיר את התחושה של שינויי מצבים, ספקות, התלבטויות וקשיים. ארבעת המינים, כמו המנהגים שהוזכרו לפני כן, גם הם סמלים להתקדמותו הרוחנית של האדם. לעתים הוא מוצא טעם וריח בפעולתו הרוחנית ואז הוא מכנה זאת "אתרוג". פעמים אחרות הוא מוצא את דרכו הרוחנית "בעלת טעם אבל אין לה ריח", ואז הוא מכנה אותה "לולב", לעיתים להתקדמותו הרוחנית יש בעיניו "ריח אבל אין בה טעם (הנאה)" ואז היא מכונה בפיו "הדסים", וכאשר אין בה לא טעם ולא ריח היא נקראת "ערבות".
הקבלה מלמדת אותנו כיצד להקים סוכה פנימית בליבנו. אבל לא סתם סוכה, אלא סוכה של שלום, סוכה של אהבה ואחדות בין כל אחד ואחד. תקופת החגים זו הזדמנות נפלאה עבורנו להתעלות מעל למחלוקות, לפירוד ולשנאה. אם ננצל את האפשרות ונתאחד בינינו, אז בין הקשרים שבינינו תתגלה האהבה, ותמלא את לבנו בשמחה ובשלום.
שיהיה לנו חג שמח של בנייה רוחנית פנימית!
לאתר קבלה לעם»