בכתבה:
דור של הורים מבולבלים»
להפנים את השינוי»
דור של הורים מבולבלים
הפגישה השלישית שלי עם דליות מתקיימת בביתה. היא פותחת לי את הדלת באמצעה של שיחת טלפון שוטפת וניכר בה שהיא עמוסה בפגישות ובעבודה. כשהתיישבנו בסלון ביתה גיליתי כיצד נסגר הפער בין שתי הדמויות שפגשתי: ה"סופר נני" הטלוויזיונית, והאישה בחיים האמיתיים. דליות אכן חביבה ונעימה, אבל גם סמכותית ויודעת היטב מה רצונה לומר, עד שלעתים הייתה לי תחושה קלה כי היא ממש מכתיבה לי את הטקסט.
אין ספק כי הדבר המעניין בפגישה עם דליות הוא היכרות עם השקפת העולם שלה. "כאנשי חינוך, פסיכולוגים ומחקר, הצלחנו לבלבל את דור ההורים של היום", היא אומרת. "עשינו דבר נפלא. התחלנו לדבר על הילד, צרכיו ורצונותיו. התחלנו לראות בו בן אדם שווה ערך לנו, גם אם גובהו רק חצי מטר. אך מכיוון שכל כך דנו בילד, הרי שהאדרנו והגבהנו אותו לרמה של מלכות, והבאנו את ההורים למקום של ביטול עצמי למען צורכי הילד. גרמנו להם לחוש חוסר ביטחון בערכים שיש להם. כיום אנו מוצאים הורים שלא בטוחים בדרך, כי הם אינם מחוברים לעצמם".
הם לא מחוברים לעצמם או פשוט אין להם כוח להתמודד עם הילד?
"להורים של היום אין קו מנחה, אידיאולוגיה וחזון הורי. קחי לדוגמה ילד שרוצה ללכת בחורף עם סנדלים. ההורים של פעם היו אומרים לו כן או לא. אם ההורה היה מסכים הסיבה לכך הייתה שהוא רצה שהילד ילמד בעצמו, יהיה לו קר ורטוב והוא לא יבקש שוב. אם ההורה לא הסכים זה היה מכיוון שהוא האמין שבריאות הילד היא באחריותו.
"כיום ההורה יסכים רק כדי לא להתווכח עם הילד, וזאת לא סיבה. אנחנו לא מתחברים לקודים שלנו. ברגע שההורה חושב האם מה שאעשה יקלקל את יחסי עם הילד או יגרום לילד לכעוס עלי, הוא לא עושה את הדבר הנכון בתגובה לאותו אירוע".
כיצד נוצר השינוי הזה לדעתך?
"השינוי הוא תולדה של הדמוקרטיה בחברה ובתא המשפחתי. נוצר שינוי תפקידים של הבעל ובת זוגו. זהו שינוי נכון ומלבב שבא מתוך רצון לטשטש את הסטריאוטיפים ולעשות מה שנכון. הילדים גדלים באווירה הזאת בתחושה שהם שווי ערך, כשמול תחושת השוויון אין מורה דרך, אלא רק מי שמספק שירותים ומשתדל לא לריב איתם. הם גדלים בתחושה שמגיע להם. כשילד מרגיש שנותנים לו עוד ועוד, הוא לא אומר לעצמו: 'כמה שהוריי אוהבים אותי', אלא: 'מגיע לי', כי ילדים חושבים בצורה קונקרטית. ואז אנחנו מגדלים בבית טירנים קטנים".
אחד הדברים הבעייתיים לדעת דליות הוא חוסר החינוך בנושאי משמעת. "משמעת פנימית מגיעה מתוך משמעת חיצונית", היא אומרת. "ההורים היום אינם מלמדים את ילדיהם משמעת ובכך גורמים להם נזק. הם בעצם אינם מאפשרים לילד להכיר את הכוחות שלו, לדעת להתמודד עם סירוב, תסכול ולהתגבר על מכשולים. הורה שמפנק באופן טוטלי מגדל ילד אימפוטנט, כזה שלא מסוגל לעשות דבר עבור עצמו, והורה שאינו מלמד משמעת חוטא לילד בכך שאינו מכין אותו לחיים".
ערך נוסף שחסר היום לדעתה הוא כבוד הדדי. "אנחנו חושבים שאם אני אכבד אותך- אתה תכבד אותי", אומרת דליות, "אבל אנחנו טועים. הכבוד מגיע ממקום אחר. הוא מגיע ממקום שבו אם אכבד את עצמי, אכבד גם אותך. אם אני מתנהלת בעולם כמי שמכבדת את עצמה - כלומר, לא צורחת, מקללת או מאבדת עשתונות, וכמי שמכבדת את הזולת - לא משפילה אותו או מזלזלת בו - יש סיכוי שיכבדו אותי בחזרה. מה שקורה היום הוא שההורה רוצה להיות בסדר עם הילד, הוא מסביר, מבקש או נואם, אבל אינו מקבל שיתוף פעולה, ואז הוא צורח ומעניש. כשהתגובה הראשונה היא של חוסר כבוד אישי לעצמי, והתגובה השנייה היא של חוסר כבוד לילד".
"על ההורה להגיב באופן שקול והגיוני למעשי הילד"
היתרון לדעת דליות, הוא לשנות את דרך ההתנהלות עם הילדים. "אנחנו תוצר של החברה האוטוקרטית", היא אומרת. "החלטנו שזו אינה הדרך וניסינו לשנות. מצד שני, גם המתירנות שבה בחרנו אינה עובדת, ולכן צריכה להיות איזושהי דרך באמצע. מבחינתי, אני נותנת לאנשים את האפשרות להיות סמכות דמוקרטית מכבדת".
כיצד עושים את השינוי בפועל?
"מתחילים בכך שמחליטים לשמור על כבוד ההורה וכבוד הילד. ההורה צריך לחשוב על דרכים שבהן יצליח להגיע לשיתוף פעולה עם הילד מבלי לאבד עשתונות, לצרוח או להעניש. על ההורה להחליט שהוא אינו נלחם, אבל גם אינו נכנע. זאת אומרת שעליו להגיב באופן שקול והגיוני למעשי הילד. זה משהו שצריך לחשוב עליו לפני שמגיבים, תגובה שלא נשלפת מהמותן".
אז לשיטתך, מה עושים נניח כשהילד מתחצף?
"כשהילד מתחצף אומרים לו: כשאתה מתחצף אלי אני נפגעת ומתרחקת ממך לעשר דקות כדי להירגע. בתגובה הזאת ההפסד של הילד כפול. עד היום הוא קיבל יחס בצורת נאום, הסבר או מבט חודר בעיניים וכיום הוא לא מקבל אותו יותר. בנוסף, הוא רואה לראשונה מה קורה לאמא שהיא נפגעת".
את מאמינה שהשינוי הזה, כמו גם השינוי של המשפחות המשתתפות בתכנית, יחזיק מעמד לאורך זמן?
"כן, כי ההורים מפנימים את חשיבות ההתמדה ומדובר במכרה זהב שהם לא יוותרו עליו. כל זמן שהם יתמידו, השינוי ימשיך להיות ועם הזמן הילדים יפנימו את הרעיון שמילה של ההורה זו מילה, ושאם הוא מזהיר הוא מקיים. הם יחושו את היתרון באווירה בבית ולא יוותרו".
מי הן המשפחות המגיעות לתכנית?
"אלו משפחות שפנו להפקה, ובהפקה מצאו שהן מתאימות לתכנית. המשפחות עוברות שיחות רבות, פגישות עם פסיכולוגים ועוד. מבחינתי, אני מקבלת חומר על המשפחה ובונה את החשיבה והרעיונות החינוכיים. זוהי צפייה רבת שעות שבה אני מסתובבת בבתי המשפחות כדי לראות את הדינמיקה, משוחחת עם ההורים, בונה סדר יום וחוקים חדשים".
מדוע את כל כך מקפידה על סדר יום?
"סדר יום הוא אחד הדברים המשמעותיים במתן תחושת ביטחון לילד. וכשהילד יודע מה יקרה, הוא שקט, רגוע, מאורגן. אני בונה את סדר היום בהתאם למשפחה עצמה, ושמה דגש על זמן אמא וילדים קבוע. זהו זמן איכות לכל הילדים יחד, כשבוודאי פעם בשבוע עליה להקדיש גם לכל ילד בנפרד".
מה תכניותייך לעתיד?
"אני רוצה להביא לשינוי חברתי, שאנשים יבינו שצריך ללמוד יחסים ובוודאי הורות. ברצוני להביא את הנושא למודעות וגם לפרקטיות".
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה