אילוסטרציה: ASAP photos
הי דרומה, הי דרומה לאילת
איך נשמעת לכם נסיעה בת שבע שעות לאילת, עם שני ילדים קטנים באוטו?
ליטל אוהב- ציון
10/10/2007
אחרי שבמשך כמה ימים חיפשתי קלאב טוב נוסח "הכל כלול" בטורקיה, קפריסין, יוון ורוב אגן הים התיכון ולא מצאתי, החלטתי שאילת היא התפשרות טובה בהחלט. (בדיעבד הסתבר כי זו אופציה מעולה יותר, זולה יותר, וישראלית יותר).
טלפון אחד למרכז הזמנות והחופשה יצאה לדרך: ארבעה ימים, B&B, חדר על המים, חדר לילדים וחדר נוסף עבור הסבתות - ומה חשבתם? שאני אסע לבד עם בעלי ועם הילדים? נו באמת. התנאי לנסיעה היה שהסבתות יבואו גם כן. הרי הן כל כך מאושרות " לבלות עם הילדים" (לא ברור למי הכוונה במילה הילדים- אלינו או לקטנים), וגם אנחנו מאושרים כי יש לנו בייביסיטריות צמודות.
יום ראשון, חמש וחצי לפנות בוקר, קובי ואני מתעוררים ומארגנים את הפקלאות, שולפים את הילדים מהמיטות (רק להם מותר להעיר אותנו?) ויוצאים לדרך. עוברים דרך הרצליה לאסוף את סבתא אסתי, ממשיכים לראשל"צ לאסוף את סבתא אסתר ועולים לאוטוסטראדה.
לפני שאמשיך, חשוב לציין כי ברשותנו מאזדה עם שבע מקומות ישיבה. בכל יום אחר, לא הייתם מצליחים לגרום לי לשבת מאחור- איכס! המון בחילות וסחרחורות. אך הפעם, בדרך פלא, הסכמתי. על דעת עצמי ובלי שאף אחד ביקש ממני, פשוט בא לי, בפרץ של נחמדות.
בדרך לארבעה ימים של B&B, חדר על המים, חדר לילדים וחדר נוסף עבור הסבתות
אילוסטרציה: ASAP photos
לטיול יצאנו
נכנסנו למכונית והתמקמנו בסדר הבא: קובי על ההגה, סבתא אסתי (אמא שלו) יושבת על ידו- לכאורה, במקום הכי שווה באוטו, מאחוריהם שחר ותומר וביניהם סבתא אסתר (אמא שלי) - רצתה לבלות עם הילדים, לא? ומאחור, אני, ולצידי תיקים, תיקים, תיקים, עגלות, צעצועים וכו'.
עד מהרה אני מבינה כי זכיתי! זכיתי במקום הכי שווה באוטו. למה? על קובי מוטלת הנהיגה הקשה לאילת. לקח לנו שעתיים רק לאסוף את הסבתות, ומצפות לנו חמש שעות נסיעה נוספות.
אמי, שלהזכירכם רצתה לבלות עם הילדים, נתקעה במקום הכי מבאס- בין הילדים. היא צריכה להאכיל אותם, להרדים אותם, לספר להם סיפור, לשחק איתם, לשיר איתם ובקיצור לבדר אותם לאורך כל הדרך לאילת.
אסתי, חמותי, שלכאורה ישבה במקום האופטימלי, צריכה מצד אחד לדאוג לקובי שהוא בסדר- לא רעב מדי ולא עייף מדי, מצד שני להעביר למושבים האחוריים ביס מזה וביס מזה היות ותיק האוכל הופקד אצלה, ומצד שלישי לבדר את הילדים כי לא נעים לה מאמא שלי. אכן, לא נעים.
ורק אני, הרחק מאחור, מבקשת מים - מיד מקבלת, מבקשת אוכל - מיד מקבלת, המזגן מקרר אותי ישירות בלי שותפים, ואפילו יש לי מקום לשים את הראש ולנמנם.
כעבור מספר שעות, הגענו לאילת.
קובי - עין פה עין שם. אמא שלי - סתורת שיער ממשיכותיהם של הילדים. אסתי - עייפה ומלאת פירורים. ורק אני רעננה ומחייכת. אז מה הן כמה סחרחורות ובחילה קטנה, אה?