על פי האמונה האנתרופוסופית, גיל תשע מקביל בהתפתחות האנושות לאכילה מפרי עץ הדעת. ההסבר לכך מעט מורכב, אבל קודם לכן ראוי לומר כמה מילים על התורה האנתרופוסופית שצוברת בשנים האחרונות יותר ויותר אהדה, לטובת מי שאינו מכיר. הגישה האנתרופוסופית שמה לה כמטרה לגרום לאדם המודרני שהתרחק מעולם הרוח לשוב אליו, כדי להגשים את הווייתו כאדם ואת תכליתו בבריאה. האנתרופוסופיה פונה למודעות וגורסת כי הידע אינו נלקח ממקור כלשהו על האדמה, אלא רק מתוך "חקירה בעולם הרוח". בשנים האחרונות אפשר למצוא גם גני ילדים ובתי ספר הפועלים בהשראת התורה האנתרופוסופית.
מה קרה שם, בעצם?
אורנה בן דור, היא מטפלת אישית רוחנית בתחום הייעוץ הביוגרפי, שגם מרצה במגוון נושאים הנוגעים לתפיסה האנתרופוסופית. לדבריה, "עד האכילה מפרי עץ הדעת, היה האדם, למרות היותו כבר מפוצל לאיש ואישה, ישות שלמה והרמונית שאלוהים שם אותה בעולם 'לעובדה ולשומרה' - כלומר לשמור על הקיים. מעצם היותה שלמה והרמונית לא יכלה דמות זו להתפתח, כיוון שלדבר שלם אין שום צורך ושום מניע להתפתח. האדם לא הרגיש את עצמו בנפרד, ולא הייתה לו מה שאנו מכנים - 'תודעה עצמית'".
לאחר שאדם וחוה אכלו את התפוח, נאמר עליהם: "ותיפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות" (בראשית, פרק ג', פסוק ו'). ובן דור מסבירה: "ברגע הזה, המכריע ביותר בתולדות האנושות, חלה הפרידה של האדם מהשלם - הוא נעשה מודע לעצמו כנפרד והתבייש מעצם נפרדותו. אלוהים הטוב שם את הנחש שם לפתות את האדם להיפרד מהשלם".
ובכל זאת, מה בין זה לבין גיל תשע בחיי הילד?
"כל עוד האדם קשור בטבורו לאלוהים, הוא לא יכול למצוא את עצמיותו. כל עוד הילד קשור בטבור לאמו, הוא לא יכול להתפתח לישות אינדיבידואלית נפרדת. אם נסתכל על ילד בן שלוש - הוא לא מתבייש ללכת עירום, כיוון שעדיין אין הוא מודע לגופו ולעצמו. תהליך ההיפרדות, הבושה, מתחיל בהדרגה ככל שהילד מתבגר.
"גיל תשע עומד שם כסמן - בפעם הראשונה נולדת בילד חוויה של בדידות, של היפרדות מהשלם. חוויה זו מאוד משמעותית להמשך התפתחותו של הילד כבוגר. בביוגרפיה אנו מכנים זאת - 'לידת התודעה העצמית'".
בפעם הראשונה נולדת בילד חוויה של בדידות, של היפרדות מהשלם
אלטרנטיבה לפרויד
על אף שהאנתרופוסופיה, ובפרט הביוגרפיה, כלולות בגישות המאוחרות והאלטרנטיביות שמאפיינות את התקופה הנוכחית, בן דור מפצירה בנו שלא נטעה:
"עבודת הביוגרפיה נוגעת בחיים. היא אינה רוחנית תלושה, היא אינה מעין זרם ניו אייגי' מרחף. ידע ביוגרפי אמיתי מאפשר לנו לגדל את ילדינו ולחנכם בהתאם לישות השלמה שלהם", היא אומרת.
זה המקום לציין כי עבודת הביוגרפיה לא נועדה לילדים, ואפילו לא לבני הנעורים. "בשביל לעבוד על ביוגרפיה צריך שתהיה לך 'ביוגרפיה', כלומר שתוכל להתבונן בחייך בעזרת ה'אני'".
מהו בעצם ייעוץ ביוגרפי?
"ייעוץ ביוגרפי התפתח ממדע הרוח האנתרופוסופי ונשען על ידע האדם: מיהו האדם, מנין הוא בא ולאן הוא הולך, מהו גורל אישי ועוד. פסיכיאטר הולנדי השכיל לפתח את הידע שהוריש ד"ר רודולף שטיינר (מייסד האנתרופוסופיה) לידע טיפולי המאפשר לייעץ לאנשים עם שאלות בוערות לגבי חייהם האישיים - משברים ונקודות מפנה, חינוך הילדים, בעיות בחיי הנישואין ועוד. תכלית הייעוץ הביוגרפי היא לתת לשואלים תשובות עמוקות ומאירות יותר מהפסיכולוגיה הקלאסית מבית מדרשו של פרויד, שלא התיימרה בכלל לגעת בשאלות כגון המשמעות והייעוד של חיי האדם".
לדברי בן דור, הייעוץ הביוגרפי מוכר בעולם ונפוץ בעיקר בארצות כמו אנגליה, הולנד ושוויץ. בארץ פועלים כיום כעשרים יועצים בלבד. "עם זאת, נראה כי ענף זה מתפתח גם כאן ופונים אליו יותר ויותר אנשים המעוניינים בהבנה עמוקה של גורלם ובמבט על המאורעות בחייהם מפרספקטיבה גבוהה. הם מעוניינים לדעת כיצד הם אמורים לפעול בחיים המעשיים בהמשך, בהתאם למשימות שהגורל מטיל עליהם".
את משתמשת במונחים רוחניים, כמו גורל וייעוד רוחני. זה נשמע כמו מיסטיקה שאינה מקובלת על רוב האנשים?
"באנתרופוסופיה ובייעוץ הביוגרפי אין שום דבר מיסטי. זהו ידע רוחני ממשי שהיה ידוע לאורך כל התפתחות האנושות רק ליחידי סגולה שהוכשרו לכך, ובתקופה זו הוא צריך להיות נגיש לכולם, אם איננו רוצים לשכוח מאין באנו ולאן אנו הולכים. את הידע הזה צריך ללמוד כמו שלומדים כל מדע אחר. לא לחינם קרא ד"ר שטיינר לאנתרופוסופיה 'מדע הרוח'".
בן דור מסבירה איך הייעוץ הביוגרפי משתלב בתפיסת העולם האנתרופוסופית. לדבריה, התפיסה האנתרופוסופית רואה באדם ישות שבאה מהרוח ומתגשמת בחומר בשלבים. "המילה שלבים חשובה מאוד, משום שלכל שלב יש איכות אחרת לגמרי, וכשמכירים את השלבים השונים אפשר להתייחס לחיים באופן הרבה יותר מודע, ולא לצפות מדברים שלא קשורים לגיל מסוים לקרות".
תוכלי להדגים מהמציאות?
"ניקח כדוגמה את היווצרות אברי הרבייה של נער ונערה בגיל 14-12. לפני הגיל הזה הילד או הילדה בשום פנים ואופן אינם כשרים להולדה, ואפילו יהיו גאונים של אמא, מפותחים ומחוננים. קל להבין זאת, כי הדבר נראה במישור הפיזי. קשה יותר להבין איך כישורים רוחניים זמינים לאדם רק בגיל מסוים, ולא קודם לכן. למשל, הכושר לחשוב מחשבה אינטלקטואלית מופשטת - אומר ד"ר שטיינר - אינו זמין לילד בגיל הגן, וכל מי שמנסה לדחוף אותו לכיוון כזה עושה לו עוול גדול ומחבל בהתפתחותו התקינה.
"לא מזמן שמעתי שבגן מסוים ערכו בחירות עם קלפי, פתקים וכו'. בחירות הן עניין למבוגרים עם שיקול דעת ואפשרות בחירה. אצל הילד עדיין לא התפתח הכושר הזה. ילד לומד על ידי חיקוי ולא על ידי בחירה מודעת שמכבידה עליו ביותר. הורים דמוקרטיים שנותנים לילד לבחור כל דבר בעצמו, להשקיע אנרגיה בהתלבטות והבחנה מסוג זה, מחלישים את כושר ההחלטה שלו בבגרותו. הילד מאמץ כוחות שעדיין הם בגדר זרעים אצלו, על חשבון כוחות אחרים, כמו כוחות חיים".
"טוב שזה קורה"
"גילים מסוימים ידועים לנו כגילים מכוננים מאוד, גם בתרבות הנפוצה. למשל, גיל ההתבגרות - אף אחד לא יכחיש שזהו גיל מיוחד שקורים בו דברים חדשים לגמרי לישות האנושית. כך גם מה שמוכר לנו כ'משבר גיל הארבעים'", מסבירה בן דור. "באופן דומה, אך מתוך ידע מעמיק יותר, מדבר ד"ר שטיינר על גילים אחר כמכוננים בחייו של כל אדם.
בכל גיל חשוב מאוד להגן על הילד ולתת לו את הסביבה התואמת לגילו, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית
על סמך מה הוחלט לזהות דווקא את גיל תשע כגיל "לידת התודעה העצמית". האין זה תלוי אירוע? האם הילד עובר חוויה משמעותית בגיל שבע או עשר?
"כמובן שבחייו של כל יחיד אין הכרח שזה יקרה בדיוק בגיל תשע, אבל בהחלט אפשר להצביע על מאורע בחיים של כל אחד מאתנו סביב הגיל הזה, שאם נבין אותו כחוויה המיוחדת הזו של גיל תשע, הרי שנדע הרבה על האדם. נדע על האופן שבו הוא בחר באופן לא מודע לעצב את חייו הבוגרים ועל התיקון שהוא אמור לעשות בחייו".
אם כך, מה את מציעה להורים לעשות כדי להפיק מהגיל המשמעותי הזה את המרב? האם עלינו להיות רגישים יותר לילד סביב גיל תשע?
"בכל גיל חשוב מאוד להגן על הילד ולתת לו את הסביבה התואמת לגילו, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. לד"ר שטיינר ישנן הוראות ברורות מה מתאים לשלבים השונים של הילדות, והיום מיישמים את הידע הזה בגנים ובבתי הספר האנתרופוסופיים. חשוב להבין כי ידע זה אינו תלוי אופנה, אלא מגיע מהבנה עמוקה של ישות האדם על שלושת היבטיה - גוף, נפש וגם רוח.
"אני יכולה לתת שני טיפים - להימנע ככל שניתן מצפייה בטלוויזיה ומישיבה מול המחשב במהלך שבע השנים הראשונות לחיי הילד. בהקשר זה אני מאוד ממליצה לקרוא את ספרו של ניל פוסטמן 'אובדן הילדות', על נזקי הטלוויזיה".
"החינוך האנתרופוסופי הוא תורה בפני עצמה, אך בנוגע לגיל תשע - לצערי, אין שום פטנט שימנע מהילד לעבור את החוויה המכוננת הזו, ולמעשה גם לא צריך להיות. מה שקורה אינו בידינו, אלא קשור לגורל האישי של כל אחד. החוויה בגיל זה, אגב, אינה חייבת להיות טראומתית או גדולה בממדיה. הבדידות של גיל תשע אינה תלוית הורים או סביבה, אלא בדידות קיומית שנובעת מעצם ההכרה שאני והעולם הם לא דבר אחד. חוויית השלם נשברת פה, כאמור, וזה קורה לכל אחד ואחד, וטוב שזה קורה. אדם לא יכול להגיע לחופש ולהיות אדם עצמאי בבגרותו, אם הוא עדיין חלק מההרמוניה. זה מזכיר לי את השיר של אהוד בנאי: 'הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה...' אתה לא יכול להמשיך להיות ילד גם בגיל שלושים באותו אופן שהיית בגיל שלוש".
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב:
