בלב הגוש ההררי של הגליל התחתון שוכן לו, לא כל כך ברוגע, אגד הערים סובב נצרת: נצרת, נצרת עילית, מגדל העמק, יפיע, כפר כנא, משהד, ריינה, עילוט ועין מהל. מרביתם יישובים עירוניים גם אם התואר "כפר" קודם לשם היישוב. אוכלוסייתם הכוללת מונה כיום 200,000 נפש (% 40 יהודים) והיא אמורה להיות מוכפלת ל-400,000 נפש בשנת 2020, כתוצאה מריבוי טבעי ומהגירה פנימית.
האזור תחום מצפון ע"י בקעת טורען ודרך 77 החוצה אותה מצומת גולני במזרח עד בואכה אגם אשכול במערב. ממזרח נתחם הגוש ההררי של הרי נצרת ע"י דרך 65 היורדת מצומת גולני דרומה, דרך בקעת תבור עד לנחל תבור. בדרום ובמערב תחום הגוש ע"י שוליו הצפוניים של עמק יזרעאל. התנשאות הגוש כולו מעל לפני השטח, יחד עם הר תבור - נצפים למרחקים מבחינה נופית ומשפיעים באופן דומיננטי על חלקים ניכרים מצפון הארץ. מטעם זה יש לתת את הדעת למספר סוגיות יסוד בכיווני הפיתוח העתידיים של המרחב.
אזור סובב נצרת עתיר באתרים היסטוריים, בעיקר כאלה הקשורים לברית החדשה: החל מהבשורה על הולדת ישוע בן הנגר מנצרת, דרך פרקים שונים בחייו, מסכת נסים שהתרחשה במרחב המשתרע עד לחופיו הצפון מערביים של אגם הכנרת. מכאן הרגישות היתרה שמגלה דווקא העולם הנוצרי לכל התרחשות במרחב. עדיין זכורה סערת הרוחות שהתרגשה בעקבות הניסיונות להקמת מסגד בסמיכות לכנסיית הבשורה בנצרת, ואשר הדיה הגיעו עד לוותיקן - כדוגמא לסכסוך בין נוצרים למוסלמים. בתוך נצרת עצמה קיימות מחלוקות עתיקות יומין בין הכנסיות הנוצריות בינן לבין עצמן, ובמיוחד בין הכנסייה הקתולית ליוונית האורתודוכסית ולכנסייות המזרחיות (הרוסית) . מחלוקות אלו נטושות בבסיסן על הבעלות על רכוש רב, ובמיוחד נכסי מקרקעין.
בראשית שנות החמישים, עת היה הגליל כולו נתון תחת ממשל צבאי, נולד הרעיון להקים במרחב גם ישות יהודית אורבנית בעלת משקל: נוסדו שתי עיירות פיתוח - מגדל העמק בשוליים המערביים, אך בעיקר נצרת עילית כמשקל נגדי לנצרת, אשר מיד עם הקמתה זכתה למעמד של עיר המחוז לכל מחוז הצפון. באזור התפר שביניהן נבנתה קריית ממשלה בה רוכזו משרדי המחוז של כל המשרדים הממשלתיים, כאשר העובדים התגוררו בנצרת עילית. במקביל הוקמו בה שלושה אזורי תעשייה עם מפעלים גדולים להרכבת כלי רכב, לנשק, לטכסטיל, לממתקים ומזון.
נצרת עילית התפתחה במרוצת השנים על ציר גבעות שכיוונו הכללי מדרום מערב לצפון מזרח. עם הגעת עולים ממדינות חבר העמים בגל העלייה של שנות ה-90 של המאה הקודמת "נכבשו" גבעות הר יונה הסמוך לכפר עין מהל, ונבנתה עליהן שכונת מגורים חדשה, כמעט עד כדי סיכון שמורות טבע ייחודיות של האיריס הנצרתי. אוכלוסיית נצרת עילית מונה כיום כ-55,000 נפש, מרביתם יהודים, ולצדם מיעוט של כמה אלפי ערבים, ועולים מחבר המדינות שאינם יהודים; חכמי משרד הבינוי והשיכון נזעקו להכין לעיר בחופזה תוכניות פיתוח והתרחבות להבאתה לסדר גודל של 100,000 תושבים.
על רקע זה נולדו תוכניות זוועה לכבוש את "שממת" יערות בית קשת, לשתול במקומם שכונות לוויין, בנוסף לשכונות המתוכננות להישתל באזורי תווך בין הישובים הערביים, בהם קיימים ריכוזי קרקעות בבעלות המדינה. ואם בכך אין די, הגו המתכננים, במסגרת ההנחיה לחבר את נצרת עילית למערך הדרכים הארציות - את הפחות הגיוני מכול: חיבורה מזרחה לדרך 65, תוך מימוש התוואי המזרחי של דרך מספר 79 מכביש הסוללים. על פי כל היגיון תכנוני צריך דווקא הסעיף המזרחי של דרך 79 להתבטל ולהימחק מתוכנית המתאר הארצית (תמ"א) 3 דרכים; את סובב נצרת יש לחבר מערבה למטרופולין הצפוני של חיפה, או דרומה (ומערבה) למטרופולין הארצי של גוש דן רבתי.
כי אין כל טעם לחבר את סובב נצרת דווקא לערי הפריפריה הצפונית של ישראל: טבריה, בית שאן או קריית שמונה שלא תתרומנה לאזור נצרת דבר. יתר על כן - תוואי זה יחצה ויפצע לבלי מזור את המכלול המיוער של ה"קשת הגדולה". זהו רצף יערות שאורכו 24 ק"מ המתחיל באזור צומת גולני, מקיף את הגוש ההררי של סובב נצרת מדרום מזרח ומדרום, עד בואכה מגדל העמק, תוך שהוא מהווה דופן ירוקה לעמקי הגליל התחתון ויזרעאל. חלקו המרכזי הוא הגוש הגדול של יערות בית קשת, שחלקים ניכרים ממנו מועמדים למרמס ע"י דחפורי הכשרת הקרקע לשכונותיה המזרחיות של נצרת עילית.
תוכנית עוועים זו המכונה בשם "חלופה 16" עלולה ליצור עיר ליניארית צרה וארוכה, הארוכה בישראל - שאורכה מקצה אל קצה יהיה 15.5 ק"מ !! לשם השוואה נזכיר רק שתל אביב - יפו בנקודותיה המרוחקות בת 10 ק"מ, ואפילו נתניה שתכנונה האורבני בלתי נסבל ובלתי נסלח מגיעה משכונת נווה הים הסמוכה לנעורים, ועד לקריה האקדמית הסמוכה להדסים "רק" לאורך 12 ק"מ.
אזור סובב נצרת עתיר באתרים היסטוריים
stock xchng
לו נטלו לידיהם מתכנני משרד הבינוי והשיכון אפילו מחשבון כיס פשוט וחישבו לא רק את עלויות ההשקעה בפריסת מערך התשתיות העירוניות למרחקים אלה, אלא גם את עלויות החזקתן השוטפת - היו חוזרים בהם ממחשבות ההבל על הקמת "ערי נקניק" שאחת דינן הכלכלית לשקוע ולהידרדר במדרון הקיום המוניציפלי לאורך ציר הזמן. אשר על כן רצוי שתוכניות כגון חלופה 16 תיגרסנה במגרסות המשרדיות, ותחת זאת תוכנה תוכניות לעיבוי וציפוף שכונות קיימות, לבניית מגדלים בעמקים ובשוליהם, ולניצול חוזר של אזורי תעשיה ומלאכה שאיבדו מזוהרם במרוצת הדורות.
פיתוח נצרת עילית, כמו גם תאומתה נצרת, ושאר הישובים הערביים במרחב סובב נצרת נדרש לחשיבה יצירתית חדשה השונה בתכלית מהתפישה שהנחתה את פרנסי הרשויות וציבור המתכננים עד כה. עקרונות התכנון הדרושים מתבססים בעיקר על העיקרים הבאים:
- שימור תוואי השטח והטופוגרפיה, החורש הטבעי והיערות נטע-אדם.
- התחשבות ברגישות נופית וסביבתית שיש להימנע מלפגוע בהן.
- מחסור חמור בקרקע זמינה לפיתוח.
- אין להתיר כל גלישה של שטחי הפיתוח העירוני אל עבר המרחבים החקלאיים.
- היישובים צריכים להתכנס כלפי פנים אל עבר המרכז ההיסטורי שלהם.
- יש לעשות מחזור לקרקע שכבר נעשה בה שימוש כלשהו בעבר.
- הגדלת צפיפויות הבנייה, והקמת בניינים רבי קומות כיאה ליישוב עירוני.
עקרונות אלה אינם רק משלימים זה את זה אל חופפים וחוזרים. אך בשל הרגישויות האדירות של אזור סובב נצרת, העדפנו אפילו מגרעת זו על פני השמטה. יש להחילם באופן זהה הן על היישובים היהודיים והן על ישובים ערביים, אשר מרבית אוכלוסייתם הפכה במרוצת הדור האחרון לעירונית באופייה ובמהותה.
התבוננות בתוכניות המנסות להקנות תוקף תכנוני של תוכנית מתאר מחוזית חלקית למחוז הצפון עבור סובב נצרת אינה מסבירה את ההיגיון התכנוני שמסתתר מאחורי התוויית שני עורקי תחבורה מנקזים וחוצים שכיוונם מדרום מערב לצפון מזרח: האחד עבור נצרת עילית, בעוד מקבילו המזרחי עבור היישובים הערביים. הרי יש בכך בזבוז אדיר של שטחים, בתוואי שטח וטופוגרפיה קשים אשר תחת לגרום לאינטגרציה במרחב ההררי של סובב נצרת, ייווצרו קווי חיץ אתניים, תרבותיים וכלכליים.
אחרית דבר: לפרנסי ולתושבי סובב הרי נצרת גורל אחד, והוא נתון בידם. בידם להחליט אם האזור יתפתח לשכיית חמדה, או לגיהנום אורבני כעור ודוחה. יש לקוות כי יתפכחו ויתעשתו במהרה.
17.08.06
(עודכן ב - 24.02.09)