לאחר אישומים והכחשות, בדיקות וועדות, התברר שהכל עורבא פרח. לא היה ולא נברא.
בפברואר 2004 הוטלה פצצה בקהילה המדעית: קבוצת מחקר אלמונית, יחסית, בדרום-קוריאה, בראשותו של החוקר ווּ סק וואנג (Hwang), הצליחה לראשונה לשבט עובר מאדם. החוקרים טענו כי נטלו ביציות לא-מופרות, החליפו את גרעיניהן בגרעינים של תאי גוף רגילים, ויצרו 30 עוברים שמהם הפיקו תאי גזע. וואנג עצמו התארח בכל כלי תקשורת והתראיין ברשתות הטלוויזיה הגדולות בעולם. תחום התמחותו של וואנג הוא וטרינריה של רביית בעלי-חיים, והוא עסק בשיבוט בעלי-חיים. ב-1999 הצליח לשבט את הפרה הראשונה, ובשנת 2002 טען שהצליח לשבט חזיר. לדבריו, שאף לנצל את ידיעותיו למטרה הנעלה של שיבוט ריפויי באדם, לאמור, יצירת שורות תאי גזע אנושיים שיוכלו להחליף תאים שנפגעו עקב נזק פיזי למוח השדרה, שבץ מוחי או כוויות, ולרפא מחלות ניווניות כמו סוכרת, אלצהיימר, הנטינגטון ופרקינסון. הדיווחים המבטיחים המשיכו לזרום, והתפרסמו בשני כתבי-העת הנחשבים ביותר בעולם המדעי: "נייצ'ר" ו"סיינס".
במאי 2005 הכריזו אנשי צוותו של וואנג על הצלחתם לייצר 11 שורות של תאי גזע "תפורים לפי מידה" מתאים שנלקחו מעוֹרם של חולים במחלות ניווניות. וואנג הפך לגיבור לאומי בדרום-קוריאה, והיה לגאוות הממשל, שתמך במחקרו בסכומים גבוהים. באוקטובר חנכו חברי הצוות מרכז עולמי למחקר בתאי גזע, שהיה אמור לספק תאי גזע למדענים ברחבי העולם.
באוגוסט הודיע וואנג כי הצליח, לראשונה בעולם, לשבט כלב, ופרסם את הממצאים בעיתון "סיינס", ששמח לקבל כל פרסום ששלח המדען המוכשר.
בנובמבר 2005 הוטלו לראשונה ספקות ביושרתם של המדענים בקבוצתו של וואנג. החוקרים הואשמו בכך שהשתמשו בביציות שתרמו חברות הצוות, בניגוד לכללי האתיקה, האוסרים זאת מחשש ללחצים לא-הוגנים על העובדות. וואנג הכחיש את הטענות מכל וכל, וטען שכל הביציות שבהן השתמשו - 242 על פי הפרסום הראשון - התקבלו מתורמות חיצוניות. ועדת חקירה העלתה כי שתי עובדות במעבדתו של וואנג אכן תרמו את הביציות.
"קבוצת מחקר אלמונית, יחסית, בדרום-קוריאה, הצליחה לראשונה לשבט עובר מאדם".
אילוסטרציה: PHOTOS ASAP
מיד אחר-כך התפטר שותף בכיר בקבוצה, ג'ראלד שאטן(Schatten) מאוניברסיטת פיטסבורג, שלא בטח ביושרו של וואנג. שאטן אף ביקש למשוך את שמו מרשימת הכותבים של מאמר שפרסמה הקבוצה ב"סיינס".
כדור השלג הוסיף להתגלגל. בעקבות שאטן פנו שני חוקרים נוספים מהצוות בדרום-קוריאה לעיתונות, והתריעו על אי-סדרים וזיוף נתונים. החוקרים טענו כי מבין 11 שורות תאי הגזע, רק שתיים היו אמיתיות, ואילו שאר התשע לא היו אלא אותן תוצאות בווריאציות שונות.
ב-12 בדצמבר 2005 מונתה ועדת חוקרים רשמית מטעם האוניברסיטה הלאומית של סיאול לבדוק את תוצאות המחקר, ומסקנתה היתה שהמחקר פוברק כולו ובכוונה תחילה.
הדרך לאמת את השונוּת בין שורות תאים שונות היא לבדוק את "טביעת האצבעות" של ה-DNA של התאים בכל שורה. בבדיקה התברר שאכן, רק שתיים מתוך 11 השורות שונות זו מזו. התוצאות של תשע שורות התאים האחרות שהופיעו במאמר התקבלו באמצעות עיבוד ממוחשב של הגרפים, שנועד ליצור כמה גרסאות שונות, כביכול. התאים עצמם צולמו בכמה זוויות שונות, או, לחלופין, תמונותיהם שונו בדיעבד במחשב. התרמית היתה, אם כן, מתוכננת היטב, ולא נבעה מטעות של אחד העובדים בקבוצה.
גילוי התרמית עורר, כמובן, שערורייה רבתי. המדענים שנחקרו שיקרו. לחוקרים שהגיעו למעבדה כדי לקחת דוגמאות מהתאים לבדיקה נאמר שהתאים הזדהמו או מתו. וואנג לא הודה עדיין בתרמית, אלא רק בכשל האתי של לקיחת הביציות מעובדות המעבדה בפרסום הראשון. אף על פי כן, הודיע על התפטרותו מהאוניברסיטה כצעד סמלי של התנצלות.
בהמשך, בבדיקת שתי שורות התאים המקוריות, כביכול, התברר שמקורן בביציות שהופרו בהפריית מבחנה רגילה.
"בנובמבר 2005 הוטלו לראשונה ספקות ביושרתם של המדענים בקבוצתו של וואנג".
אילוסטרציה.
גרוע אף מזה, גם הפרסום הראשון ב-2004, על ההצלחה בשיבוט עובר מאדם וקבלת 30 עוברים, בשקר יסודו. העוּברים התקבלו בתהליך של פרתנוגנזה - איחוד של גרעין תא הביצית עם הגרעין של הגוף הפולרי שממוקם בקצה הביצית - שכתוצאה ממנו מתקבלות רק נקבות. גם במקרה הזה, כל התמונות והגרפים היו שקריים.
לאחר שנמצא כי ממצאי המחקר בשיבוט עוברי אדם היו מזויפים, נבדקה גם אמיתותו של שיבוט הכלב. הבדיקות, שאותן ביצעה בין השאר איליין אוסטרנדר(Ostrander) מהמכון הלאומי לחקר הגנום בבת'סדה, מרילנד, הוכיחו כי הכלב - סנופי שמו - הוא אכן שיבוט של אביו.
תרמית אדירה זו העלתה שאלה עקרונית. כיצד אפשר לוודא שהממצאים המתפרסמים בכתבי-העת המדעיים אינם מזויפים? ברור שכתבי-העת אינם יכולים להשקיע את הזמן והמשאבים הנחוצים כדי לחזור על הניסויים. הדרך המקובלת בכתבי-העת המדעיים הטובים ביותר היא לשלוח את המאמר לכמה מומחים בתחום, כדי שיעריכו את רמת העבודה ויקבעו אם המסקנות אכן נובעות מן הממצאים, או שיש לערוך ניסויים נוספים כדי להגיע למסקנות אלו. ייתכן שלפחות במאמרים המתארים גילויים פורצי דרך, ראוי לדרוש בדיקה יסודית יותר, שתכלול שלב של אימות הממצאים. הצעה אחרת שעלתה היא, שבמקרים של תגליות פורצות דרך או נושאי מחקר "חמים" במיוחד, המוסד שבו נערך המחקר יבדוק בעצמו את הממצאים ויתחקר את המעורבים לפני שליחת המאמר. משימה זו אינה קלה אף היא: על מאמרו של וואנג חתומים 35 כותבים.
יש לקוות כי פרשה נרחבת זו של זיוף ממצאים תביא לשיפור - או, לפחות, לזהירות רבה יותר - במנגנון הבדיקה והקבלה של מאמרים בכתבי-עת מדעיים.
