לכתבה הקודמת לכתבה הבאה

מנרה סוף הדרך

אליפות ישראל בדאונהיל בצוק מנרה. מי שלא בא הפסיד

הירשמו לאתר שלנו

קבלו מגזין דיגיטלי במתנה

הירשמו לניוזלטרים

ערכת טבחות במתנה

אחת לשנה, נאספים מעל מאה ועשרים בני אדם על פסגתו של הר, עוטים בגדים מנדפים וקסדות נוצצות, לובשים מבט רציני וממוקד ויורדים למטה במהירות הגבוהה ביותר לכיוון קו הסיום.

דמיינו לעצמכם עצים, הרבה עצים, סלעים, הרבה סלעים, סיבובים הדוקים, רשתות ביטחון ומזרנים וכמובן אלפי מעריצים. נשמע לכם מוזר?

לנו לא. חג הדאונהיל הישראלי מפציע אחת לשנה ומהווה את נקודת האור העיקרית בשנה שחונת תחרויות. אליפות הארץ התקיימה השנה בצל משבר. לא, לא משבר שנובע מהמלחמה שכבר הספיקו לשכוח בצפון ומחירי הצימרים כבר עלו, אלא משבר שנובע מהיעדר תחרויות, ומספק רב ששרר עד כשבועיים לפני אליפות ישראל לגבי קיומה. אבל למה להיתפס לקטנות? אליפות הארץ בדאונהיל, כבר אמרנו?

בישראל הקטנה ישנו רכבל אחד שיכול לארח רוכבים. צוק מנרה הוא מסלול הדאונהיל הרשמי של ישראל, ואפילו יש לו רכבל משלו. מילים רבות נשפכו על התחרות הראשונה שהתקיימה בהר, ומאז ביסס עצמו ענף הדאונהיל כספורט מוכר, ידוע, כזה שזוכה בחשיפה רבה בגלל צבעוניותו.

 

אז מה זה בעצם דאונהיל?

דאונהיל הוא רכיבה במורד, ובגרסתו התחרותית מתחרה כל רוכב מול השעון ומול חבריו לקטגוריה. מדובר ברכיבה קצרה יחסית, במדרונות תלולים, הדורשת מיקוד שיא וכוח מתפרץ.

את המסלול המקורי במנרה, זה ששימש לתחרויות, בנו ב-2003 החבר'ה מ"עז הרים" לתחרות ה"רד בול ספיד פריקס" הראשונה שנערכה בארץ. מאז עבר המסלול הוותיק כמה שינויים מינוריים, אבל עד לתחרות האחרונה כלל בעיקר קטעים מוכרים.

בנובמבר 2007 עת הכריזו חברי "עז הרים" על צאתה לדרך של אליפות ישראל השנייה בדאונהיל, הוחלט על בניית מסלול חדש. הטענות שנשמעו בשנה שעברה על הקיטועים במסלול, חוסר האתגר, וכמות הדיווש הרבה, הובילו את המארגנים לתכנון מסלול חדש. כן, כזה עם אישור של כל הגורמים המוסמכים, כולל קק"ל.

המסלול החדש והמפתיע תלול ובעל איבוד גובה מרשים של 250 מטרים. פשוט פלא היצירה. ללא ספק מדובר במסלול המרשים ביותר שראיתי בארץ הקודש. הזינוק החל ליד הרכבל האמצעי. מיד אחריו הרוכבים נדרשו לבצע רכיבה על קיר בסגנון איוול קניבל, לשנות כיוון באוויר ולהיכנס לתוך סינגל צפוף, מהיר וזורם. סיבובים פתוחים בשיפועי צד, סוויצ'בקים וברמים, לצד ירידות תלולות וגינות סלעים, כל אלה תוכננו בקפידה כך שיספקו אתגר הולם לרוכבי העל הישראלים. הרוכבים מצדם, הראו רצינות, וכתבינו בשטח מוסרים שכבר כשבועיים לפני התחרות, עוד לפני שסומן רשמית המסלול החדש, כבר נראו מיטב בנינו (בנותינו עוד היו עסוקות) מתאמנים על שיפולי ההר.

עוד לפני שפורסם המסלול הרשמי געשה קהילת רוכבי הדאונהיל בישראל. מארגני התחרות הוצפו בשאלות אודות המסלול, קטגוריות (האם תיפתח קטגוריה לגברים בעלי שיער חזה צפוף ובהיר?), ושאלת השאלות שייסרה את ילדי ישראל: "האם מותר לנו לקפוץ את הדרופ?" הדרופ - סלע המתנשא לגובה של כשני מטרים, המשמש כקפיצה טבעית במסלול. עד השנה לא אושר לקטגוריית הנוער ולרוכבי האול מאונטיין לקפוץ את הסלע שנשמר עבור רוכבי העילית. השנה, בהחלטה חסרת תקדים, ובעקבות רמת הרכיבה הגבוהה של הנוער, ובליווי לחץ מאסיבי של העולל המהיר לבית ינובסקי, אושר הדרופ המיוחל לכל בני העשרה.

 

מי ומי ברוכבים

וכעת לרוכבים. אליפות הארץ הראשונה שנערכה ב-2006 ייצרה אלוף ישראל - נמרוד חמו ואלופת ישראל, ניל גורן. שניהם הגיעו השנה ברגע האחרון להגן על התואר. בקרב הגברים, נמרוד חמו שמספונסר על ידי אמיר כספי, יבואן מורווד בישראל, קצת נעלם מסצינת הדאונהיל בישראל בשנה האחרונה. את הרכיבות שלו שמר חמו לחו"ל, שם ייצג אותנו בכבוד והגיע למיקום הטוב ביותר אי פעם של רוכב ישראלי בסבב הדאונהיל העולמי של UCI, הסבב בו מתחרים הרוכבים הטובים ביותר בעולם. השמועות אומרות שבשנה האחרונה עבר חמו המוכשר לרכיבות מוטקרוס, וגם שם כבש מהר מאוד את הפודיום. יחד עם חמו, הגיעה ניל גורן לקרב האליפות מול נגה כורם. ניל ונגה ניהלו קרב צמוד לאורך השנתיים האחרונות, ובשנה שעברה ניצחה ניל את נגה בהפרש קל. השנה הגיעה ניל ללא אימון מסודר בדאונהיל, ודווקא נגה, שמתמקדת השנה בעיקר בקרוס קאנטרי, הגיעה מוכנה לניצחון.

בקרב רוכבי העילית, היו דן דורון ובן קדמי, שבימים כתיקונם מתאמנים עם המאסטר - אמיר כספי. כספי, מלווה את רוכבי הדאונהיל המקצועיים ומאמן אותם לאורך השנה.

הקרב הצפוי בין בן קדמי, דן דורון ונמרוד חמו, היה גולת הכותרת של קטגוריית העילית לגברים.

מיעוט התחרויות במהלך השנה, והרצון לאפשר לרוכבים רבים ככל האפשר להשתתף בתחרות, הוליד מחדש את מפלט "קטגוריית האול מאונטיין", הקטגוריה שמאפשרת לכל רוכב באשר הוא, בעל בדיקה ארגומטרית תקפה, להשתתף בתחרות דאונהיל רשמית ואף להגיע בחתיכה אחת למטה.

כשני שליש מהרוכבים בתחרות, מעל לשמונים איש, נרשמו לקטגורית האול מאונטיין, שחולקה גם היא לפי גילאים שונים. ייתכן שמדובר בפטנט ייחודי ישראלי שימשיך למשוך אליו רוכבים מגוונים ולהעשיר את ענף הדאונהיל בישראל.

כותבת כתבה זו, שבימים כתיקונם רוכבת עם חבורת גברים מסוקסים במיטב הרי ישראל, הגיעה גם היא לתחרות חדורת מוטיבציה ונגיפי שפעת. זה המקום לפרגן לחבורתי האהובה והאקצנטרית, המורכבת מאנשי היי טק, במאי אחד, ארבעה אנשי צבא, ושני עובדים סוציאליים. הצעירה שבחבורה (עובדת סוציאלית, בת 28 - קרי אני), והזקן שבחבורה, איש צבא בן 40+ שמשחרר להנאתו דרופים בני 3 מטרים ומעלה. אליפות ישראל הקודמת איפשרה כאמור גם לרוכבים שאינם חברי איגוד לטעום לראשונה בחייהם תחרות דאונהיל מהי. לתחרות השנה נרשמה כמעט כל החבורה, שאיישה את עיקר הקטגוריות, הן העילית - גברים ונשים והן קטגוריות האול מאונטיין.

 

התחרות

בעקבות שינוי של הרגע האחרון הפכה התחרות במנרה מהפנינג סוער בן יומיים, ליום מדהים (אך אינטנסיבי) של חגיגת דאונהיל. בשעה 6 בבוקר התייצבו 120 רוכבים - כן, זה הזמן להסביר שלראשונה בענף הדאונהיל בישראל, הסתיימה ההרשמה לאליפות כיום וחצי לפני המועד הצפוי לאחר ש-120 רוכבים, מקסימום המשתתפים בתחרות, נרשמו לפני המועד הרשמי.

לאחר חלוקת מספרים עלו הרוכבים לתדרוך בניצוחו של השף נמרוד כהן ולאחריו יצא מקצה האימון הרשמי לדרך. מרשלים מתנדבים פוזרו לאורך המסלול, חמושים במשרוקיות (כאילו זה מה שיעזור כשירון רפופורט יחפש את העץ התועה במסלול). בשעה 10 בבוקר החלה התחרות הרשמית. בהפרש של דקה יצאו מאה ועשרים רוכבים ורוכבות (כן, היינו שלוש, מי המנטה, מי המסטיק מי השוקולד?) לראן של חייהם.

את הראן הראשון של התחרות, ליוו מאות צופים. האמת? יותר ממאות. המארגנים לא חלמו שכמות כזו של צופים תגיע לתחרות דאונהיל. בינינו? לא בטוח שגם המשטרה חשבה על כמות כזו.

מנהל צוק מנרה, טען שהגיעו כ-2,000 איש לצפות בתחרות. לתחושתי היו מעל 1,000 איש בקהל, שעודדו, שרקו, מחאו כפיים ושרו (טוב, אולי הם לא שרו, אבל מה רע בקצת השתפכות?).

החניונים באזור מנרה היו מלאים עד אפס מקום. המשטרה אישרה לבאים לחנות בשולי הכביש הראשי, וצופים רבים נאלצו ללכת ברגל. הם טיפסו בשביל מיוחד שנכבש עבורם לאורך המסלול, וזכו למבט מקרוב ברוכבים, באצילות ובנפילות.

זה הזמן לציין את הארגון המופתי, את הגופים שנתנו חסות לתחרות - חנות סלאלום בראשם, צוק מנרה, שפן סלע, פדלים, מוטואופן ועוד, ואת מיליוני המתנדבים והעושים במלאכה בניצוחם של "עז הרים".

למבקרים ולמתחרים, הציע ה"אירוח הכפרי של קיבוץ מנרה" חבילה מוזלת, שכללה לינה וארוחת בוקר אלוהית. שווה ביקור!!!

 

כבוד לרוכבים

כבר בראן הראשון הזכיר נמרוד חמו, שאולי "קשה באימונים קל בקרב" נכון לצה"ל, אבל עבור הפנומן הקטן המסלול של מנרה הוא משחק ילדים. חמו רכב "על גבול האחיזה" וקבע את התוצאה הטובה ביותר, 2:32 שניות וארבע מאיות השנייה.שלוש שניות אחריו הגיע בן קדמי, אמיר כספי הגיע שלישי ודן דורון התברג למקום הרביעי. הלחץ השפיע לטובה על דורון, ששיפר 8 שניות בראן השני שלו והגיע למקום השלישי אחרי בן קדמי. נמרוד חמו, לדעתי מתקשר עם חייזרים, אחרת איך תסבירו את הטייבל והאקס אפ ששיחרר לאורך הראן ובדרופ הסלע מבלי לדעת שזכה בוודאות באליפות הדאונהיל השנייה בחייו?

בקטגוריית עילית הנשים, חל מהפך. נגה כורם זינקה ממוקדת לראן הראשון שלה. יודעי דבר, ובעיקר אמא שלה, לחשו לי שנגה הגיעה לתחרות בשאיפה לזכות באליפות הארץ בדאונהיל, אך כל תשומת הלב שלה ממוקדת בקרוס קאנטרי. הפחד מפציעות והחשש לסכן את העונה, גרם לנגה לוותר על דרופ הסלע המסוכן, ולתת רכיבה יציבה ומהירה מבלי לקפוץ את הדרופ (שחוסך מספר שניות ומונע מעקף). נגה שלטה במקצה והגיעה למטה בזמן של 3 דקות. ניל הגיע כ-18 שניות אחריה למקום השני, על אופני ה-YETI שקיבלה מוונטיל כמה ימים לפני התחרות. שפחתכם הנאמנה, הסתפקה במקום השלישי המכובד, וברכיבה נטולת התרסקויות חינניות. "הפרחים לצה"ל". בראן השני לא נרשם מהפך ונגה שמרה על מקומה בראש קטגוריית הנשים. אלופת ישראל חדשה נולדה.

בנוער עילית, ניצח אביעד יזרעאלף מטים ספיידר, ולמקום השני והשלישי הגיעו ניר שמחם ותמיר זינגר.

בועז גורן, הוגה ובונה המסלול, ניצח את קטגוריית העילית מאסטרס 30+. במקום השני הגיע אבנר שפיר, הידוע בכינוי AVNER AIR, אחד מכוכבי הפרירייד שצמחו בערבות מירב. במקום השלישי, גיא גוב ארי, הידוע בכינויו ג' ,שבימים אלה מחלים משבר מורכב בברכו כתוצאה ממפגש עם הרי ירושלים. תחלים מהר, תיקנתי לך את האופניים.

בקטגוריית אול מאונטיין ילדים (13-14), ניצח אלמוג אלפומה, רוכב צעיר ומוכשר מטים "עז הרים". אחריו הגיעו שגיא קופל וענבר דואדי.

אביב ינובסקי, הכוכב העולה של סצינת הדאונהיל, ורוכב הבית של הרחם וחנות "תגובת שרשרת" האילתית, כבש בסערה את המקום הראשון בקטגוריית אול מאונטיין קדטים 15-16 (זו שקופצת את הדרופ), ואת התוצאה הרביעית בטיבה בדירוג הכללי!!!. אורן חסון, רוכב הבית של ג'איינט, ויונתן מעיין, דורגו במקום השני והשלישי בקטגוריה.

שחר קינן, שחר גורן וניב לוי, מבכל אופן גולן, הובילו את קטגוריית האול מאונטיין נוער 17-18.

בקטגוריית אול מאונטיין בוגרים, 19-29, הגיע עדי בלן למקום הראשון, אחריו אליעד דניאל ואוהד שיוביץ, במקום השלישי.

הקרב הגדול בקטגוריית האול מאונטיין התקיים דווקא בקרב המאסטרס א' בגילאי 30-39. אמנון ישראלי, פודיומיסט קבוע (גם בסופר D להזכירכם), כבש את המקום הראשון, ואת ליבה של אשתו שעודדה במרץ ובקול. רן מאירי עקף את ישי אנקורי ב-5 עשיריות השנייה והגיע למקום השני.

ונחתום בקטגוריית מאסטרס ב' 40+.

במקום הראשון זכה גיסי הידוע לשמצה. ניר אלון, רוכב הבית של כפר הס, עקף את ידידי וחברנו המשותף גיל אלמוג, שהשתתף בתחרות הראשונה בחייו, והגיע למקום השני המכובד. יוסי שולט חתם את השלשה המכובדת. שאפו. מי אמר שהחיים נגמרים בגיל 40?

אז איך מסכמים?

אליפות ישראל בדאונהיל, 120 משתתפים, כ-1,000 צופים, 40 אימהות בלחץ, 30 אבות עם טנדר, אסור להכניס כלבים, אחד נמרוד כהן, אלכס המהיר נפצע, לסוקום שלום. נגה ונמרוד אלופים, החבורה שלנו מככבת על הפודיומים, ושתי נקניקיות עם רד בול.

מנרה סוף הדרך. מי שלא בא הפסיד. כבר אמרנו?

מתוך: מגזין MBA

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

תגובות

טוען הודעות