לפני כמה שנים עברה משפחת פורת ממושב קטן לכוכב יאיר עם בתם העשר וחצי ובנם בן השמונה. "כחצי שנה לפני מועד המעבר שיתפנו אותם בהחלטה", מספרת מיכל פורת. "כיוון שעברנו מעט לפני החופש הגדול, המשכתי להסיע אותם לבית הספר הישן. במקביל, ובצורה הדרגתית, הם התחילו ללכת לחוגים במקום החדש, כדי להכיר חברים חדשים.
"הבעיה העיקרית הייתה בשוני הרב באורח החיים בין שני המקומות. בעוד שבמושב הקטן חיי החברה של הילדים היו מאוד אינטנסיביים וקרובים, מעצם היות המקום קטן, הרי שבכוכב יאיר התחושה היא שכל אחד לעצמו. תרבות החוגים מאוד מפותחת שם וכמעט ואין חיי חברה מחוץ למסגרת זו. בנוסף, בבית הספר כבר נוצרו חבורות מגובשות של ילדים שלא קיבלו אליהם ילדים חדשים בקלות.
"בתי, שהייתה בכיתה ה', התקשתה מאוד לעבור ולהיפרד מחבריה הקודמים. בשנה זו, בנוסף לבידוד החברתי, הושפעו גם הלימודים שלה, ומתלמידה מצטיינת היא הפכה לתלמידה בינונית. במשך כמעט שנה היא לא הצליחה ליצור קשרים ושמרה בעיקר על קשריה הקודמים. אחד הסימנים לקושי היה שהיא ממש דרשה לנסוע לבקר במקום מגוריה הקודם בכל שבוע, ואני נעניתי כי הרגשתי שהיא מאוד מתחזקת מהביקורים הללו. "אצל הבן הצעיר המצב היה שונה. הוא צלח את המעבר ביתר קלות, אולי בשל העובדה שלא היה הילד החדש היחיד בכיתתו, לעומת הבת שהייתה החדשה היחידה".
פורת החליטה לטובת בתה להיעזר בשירותיה של מאמנת אישית שמתמחה בילדים ובמצבי משבר כמו מעברים. "האימון הזה הוכיח את עצמו מעל ומעבר", היא נזכרת. "בתי התחילה ליזום מפגשים עם ילדי הכיתה וזכתה להיענות, וגם תכיפות הביקורים בבית הקודם פחתה. במשך כל התהליך שיתפנו, כמובן, את המורה. היום, לשמחתי, אני יכולה לומר שהכול כבר מאחורינו".
מעבר דירה הוא מבצע מורכב, הן מבחינה מעשית והן מבחינה רגשית. קל וחומר כאשר עוברים עם ילדים. יחד עם ההתרגשות והציפייה, הפרידה מהמקום המוכר עלולה להיות קשה וההסתגלות למקום החדש עשויהלקחת זמן. כשמדובר בילדים קטנים, נדמה כי ההחלטה קלה יותר, אולם כאשר מגיעים לגילאי בית הספר היסודי ומעלה, הופכת ההחלטה למורכבת יותר: האם נכון לנתק את הילדים מחבריהם לכיתה ולשכבה? האם כדאי לדחות את המעבר עד לסיום הלימודים? מתי לעבור? איך לעשות את הצעד הזה בצורה הנכונה ביותר? על מה לשים את הדגש? ואיך להתמודד עם הקשיים?
להיפרד, לא לעזוב
"מעבר דירה הוא תהליך שדורש ליווי", אומרת נעה ליזרוביץ', מטפלת משפחתית, מנחה בכירה ויועצת מקצועית במכון אדלר. "תהליך הפרידה מהמקום שבו גרים הוא חיוני והורים חייבים להבין שכאשר מנתקים ילד ממקום ללא תהליך שכזה, עלולים לגרום לו נזק". לשם כך, היא אומרת, יש להבחין בין פרידה לעזיבה. "פרידה היא תהליך שלם, המאפשר להישאר רגשית במקום הישן ולהתחיל במקום החדש. עזיבה, לעומת זאת, זו ריקנות, ולכן ילד צריך ללמוד להיפרד ולא לעזוב".
לדברי ליזרוביץ', צריך להתייחס לפרידה, לדבר עליה ולתת מקום לרגשות שעולים בעקבותיה. במיוחד בגיל בית הספר, כאשר הילד עוזב חברים לכיתה ולשכבה, חשוב להפגין אמפתיה לרגשותיו ולאפשר לו להביע אותם ולהכיל אותם. בגיל הגן, ובוודאי בגיל בית הספר, כדאי ליזום מסיבת פרידה בכיתה בנוכחות החברים. יצירת אלבום תמונות או מזכרת אחרת תעזור לילד להתמודד ותמנע היווצרות של חלל או חסר.
"להורים יש חשיבות רבה כמלווים בתהליך", אומרת ליזרוביץ', "פעם התפיסה הייתה שמה שלא אומרים לא קיים, ולפיכך חשבו שמוטב לטשטש עד כמה שניתן מעברים ושינויים. היום ברור לכל שגם אם לא מדברים, הילדים תמיד מרגישים, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר ברגשות של עצב או געגוע - חייבים לתת להם מקום. רגשות שלא יצאו החוצה עלולים לגרום מאוחר יותר לקשיי התמודדות עם מצבים בחיים, והדבר נצפה במיוחד אצל אנשים שלא עברו נכון תהליכי פרידה".
"תהליך הפרידה מהמקום שבו גרים הוא חיוני והורים חייבים להבין שכאשר מנתקים ילד ממקום ללא תהליך שכזה, עלולים לגרום לו נזק"
צפו להתנגדות
אסי ניב, יועצת ומאמנת משפחתית ומנחת קבוצות הורים במרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים, סבורה אף היא שיש לצפות לתגובות של חוסר שביעות רצון ואף התנגדות מצד הילדים ולאפשר אותן. היא מסבירה כי מעבר הוא נושא מאוד אישי וההתמודדות עימו תלויה באופיו של הילד: ישנם ילדים המתייחסים למעברים כאל חוויה מהנה ומסתגלים מהר למצב ולמקום החדש, ויש כאלה שהמעבר מאוד מקשה עליהם, וההסתגלות למקום החדש כרוכה עבורם במאמצים עילאיים.
מירה לוי ובעלה עברו באחרונה מרמת השרון להרצליה עם שני ילדיהם, בת שמונה ובן ארבע. המעבר נעשה באמצע השנה מאילוצים שונים. בשל החשש שהמעבר לבית ספר אחר ישפיע לרעה על הבת הגדולה, החליטו ההורים להמשיך ולהסיע אותה לבית הספר הקודם. "המרחק אינו רב" אומרת מירה, "ואני מעדיפה לשמור על היציבות החברתית של הילדה. יותר מדי מעברים עלולים להקשות עליה. אני נעזרת גם בהוריי ובהורי בעלי, המתגוררים ברמת השרון ויכולים לקחת את בתי אליהם לאחר שעות הלימודים. החלטנו שעד סוף השנה הזו נמשיך להסיע אותה לבית הספר הקודם. לקראת סוף השנה, כאשר נתאקלם כולנו בדירתנו החדשה, נבדוק את האפשרות של העברתה לבית הספר המקומי. הבן הצעיר עבר לגן טרום-חובה ליד הבית ונקלט בו מהר מאוד".
עיתוי המעבר לעולם לא יהיה מושלם. עם זאת, חשוב להשתדל לבחור עיתוי שיתאים כמה שיותר לילדים. סוף שנת לימודים הוא המועד האידיאלי, שבו יהיה קל יותר להיפרד מהסביבה הישנה, הגן והחברים. חשוב מאוד לנסות עד כמה שניתן לא לקטוע שנה באמצע.
הכנה מוקדמת
בדרך-כלל, הורים אינם נוהגים לשתף את ילדיהם בעצם השיקולים וההחלטה על מעבר דירה. מה שכן יש לעשות הוא ליידע את הילדים על ההחלטה ולספר להם מתי היא תתבצע הלכה למעשה. "חשוב לשתף אותם במה שעומד להתרחש ולעשות להם הכנה מוקדמת", אומרת ניב. "אין הכוונה להתייעצות, אלא להצגת העובדות תוך מתן הזדמנות לילדים להשמיע את דעתם בנושא. חשוב גם להבליט את האספקטים החיוביים שבמעבר, לדוגמה: 'יהיה לך חדר לבד, יהיה לך חדר גדול יותר, נהיה קרובים יותר למשפחה' וכו'".
ליזרוביץ' מדגישה כי בגיל הגן מומלץ לבוא אל הילד עם עובדות מוגמרות ולספר לו עניינית על ההחלטה, זמן קצר לפני המעבר. "משיכה מוגזמת של הזמן מרגע ההודעה ועד המעבר עצמו עלולה ליצור אצל הילד חרדות מיותרות", היא אומרת. "כאשר מדובר בילדים קטנים מאוד, בגילאי הגן, אין טעם בהכנה זמן רב מראש, כי מושגי הזמן אצלם אינם מדויקים. הם כמובן ירגישו בתכונה בבית - אריזת חפצים ודיונים בין ההורים - ולכן כדאי לספר להם על המקום החדש שאליו עוברים. הזמן המומלץ הוא כשבוע או שבועיים לפני המעבר - אז צריך להתחיל לדבר עליו.
כל זה נכון לגבי גילאי הגן. ואולם בשלב שבו חיי החברה תופסים מקום חשוב ומשמעותי יותר בחיי הילד, בדרך כלל בגילאי העשרה, המעבר הופך לתהליך שונה. בגילאים אלה חשוב מאוד להתייעץ עם הילדים ולשוחח עימם על השיקולים שהובילו להחלטה לעבור דירה ועל היתרונות והחסרונות של המעבר. "תחושת השיתוף וההסברה הזו היא משמעותית ביותר", אומרת ליזרוביץ'. "לא אחת מתברר בשלב מאוחר יותר שאנשים מבוגרים נושאים עימם במשך כל חייהם תחושה של חוסר שייכות, בשל העובדה שהם מרגישים שהוריהם 'עקרו' אותם באופן שרירותי מהבית המוכר והוותיק ללא כל הסבר".
ניב ממליצה, אם הדבר אפשרי, לקחת את הילדים - במיוחד את הקטנים - לראות את הבית או הדירה החדשים עוד לפני המעבר. אם עוברים דירה בזמן החופש הגדול ולפני תחילת שנת הלימודים אפשר להסתובב באזור, לראות את גינת השעשועים, את הגן, ולהתחיל אפילו להכיר את השכנים.
גני ילדים רבים ממשיכים לפעול עד מחצית אוגוסט, ולכן ניתן עוד במהלך הקיץ לערוך ביקור בגן ואפילו להכיר חלק מהילדים ואת הגננת או הסייעת. התחלת שנה חדשה במקום שהוא אפילו קצת מוכר, תהיה קלה יותר מאשר התחלה במקום חדש לחלוטין. כך גם לגבי גן השעשועים המקומי או הקאונטרי-קלאב, שבו אפשר לנסות ולמצוא שכנים ואפילו להתיידד וליזום משחקים משותפים עם הילדים החדשים.שיתוף הילד הוא דרך טובה להקל על המעבר. כמו כן, מתן אפשרות להיות חלק ממקבלי ההחלטות, למשל בקשר לעיצוב החדר, הוא אמצעי להתיידד עם הסביבה החדשה. אפשר לשתף את הילדים בדיונים לגבי איוש החדרים, סידורם וחלוקתם, וגם עיצוב החדר יכול להיות פרויקט משותף (בגבולות מוגדרים, כמובן).
"חשוב להציג את העובדות תוך מתן הזדמנות לילדים להשמיע את דעתם בנושא. חשוב גם להבליט את האספקטים החיוביים שבמעבר, לדוגמה: 'יהיה לך חדר לבד, יהיה לך חדר גדול יותר, נהיה קרובים יותר למשפחה' וכו'".
תחושה ביתית ומוכרת
בית או דירה חדשים הם ברוב המקרים הזדמנות לחידוש רהיטים וחפצים שונים תוך השארת הדברים הישנים מאחור, בבית הישן. ליזרוביץ' אומרת כי חשוב מאוד לקחת משהו מהדירה הישנה כדי לתת לילד תחושה מוכרת גם במקום החדש. כיסא מסוים שהיה אהוב עליו או תמונה שקישטה את חדרו מתאימים לצורך כך. "ברוב המקרים בית חדש משמש כר פורה לפנטזיות של ההורים: הזדמנות לעצב לילדה חדר פיות ורוד או לפרוש בחדר של הילד את השטיח עם דמויות הכדורגל שצולם בעיתון", אמרת ליזרוביץ'. "אבל אסור לשכוח שאצל ילדים ההתקשרות למקום החדש תלויה לא מעט בתחושת הבית שהוא משדר, ולכן גם אם כיסא העץ האדום האהוב על הילד לא מתאים בדיוק לצבע הווילונות החדשים, חשוב לאפשר לו לקחת אותו, כי הוא קשור אליו".
ישנן משפחות שעושות מעין טקס פרידה מהבית הישן, בעזרת מילים או בצילום תמונה למזכרת. כדאי לעשות כל מה שיכול לסייע להפוך את התהליך לחווייתי ונעים עבור הילדים.
בעת המעבר עצמו יש הסבורים שלא כדאי לאפשר לילד לראות את החדר שלו "מתפרק ונארז". במיוחד רצוי שילדים קטנים, עבורם קביעות ושיגרה הם אלמנטים חשובים במיוחד, לא יהיו נוכחים בעת אריזת החדר שלהם. בילדים גדולים יותר אפשר להיעזר ולאפשר להם להשתתף באופן פעיל באריזה אם רצונם בכך.
לאחר המעבר כדאי מאוד לסדר קודם כל את חדר הילדים. מומלץ להקדיש זמן דבר ראשון לבניית המיטות של הילדים ולסידור של כמה חפצים מוכרים בחדריהם.
השאלה אם לעודד את הקשר של הילד עם חבריו בשכונה הקודמת מטרידה לא אחת את ההורים. ישנם הורים החוששים מעידוד הקשר עם השכונה או החברים הישנים. "אחד הפחדים הנפוצים של הורים הוא שאם הילד ירבה בביקורים בסביבתו הקודמת ויהיה בקשר עם חברים משם, הוא לא יצליח להתקדם ולהתחבר אל המקום החדש", אומרת ניב. "אולם אני סבורה שהביקורים הללו מאוד חשובים, כי דווקא הם מספקים משהו שניתן להיאחז בו בהתחלה, משהו מוכר ותומך. מצד שני, חשוב להקפיד שהם יהיו במינון סביר, כמובן, וכן כדאי לעודד את הילד לספר לחברים הישנים איך במקום החדש. להורים המודאגים שולחת ניב מסר מרגיע: באופן טבעי, הביקורים הללו מתמעטים ככל שהילד מתרגל ונקשר לסביבתו החדשה.
וככלל, גם אם ההתחלה קשה לפעמים, בעזרת סבלנות והקשבה ומעט התחשבות בשלבים הראשונים, ההתרגלות וההסתגלות יהיו מהירות והפרק החדש יהיה מוצלח עבור כולם.
בהמשך הכתבה נלמד כיצד לשתף את הילדים בתהליך האריזה, איך נוכל לשמור על הבטיחות לפני ואחרי המעבר, כיצד נוכל לסייע לילד להכיר חברים חדשים ואיך לסדר את הבית לפי הפנג-שואי»
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
מתנות, עדכונים ועוד כתבות מחכים לכם בעמוד הפייסבוק של מגזין הורים וילדים »
