מצב התודעה שלנו איננו קבוע, אלא משתנה. באופן הרגיל אנו חולפים בין שלוש רמות עיקריות של תודעה: עֵרות רגילה, שינה נטולת תודעה (שכונתה בעבר "מוות קטן") ושינה עם חלומות - מצב שבו התודעה ערה ועזה, אך מערכת התפישה שלנו מכוונת לתכנים פנימיים במקביל לחסימת התפישה החושית של העולם.
אף שאנו רגילים לעבור שלבים אלו מדי יום, הם מעלים קושיות רבות, הן פילוסופיות והן מדעיות. ביניהן: כיצד ייתכן שהתודעה שלנו "מהבהבת", מופיעה ונעלמת? כשאנו שרויים במצב של שינה נטולת תודעה (או אף במצב קיצוני יותר - בתרדמת, coma), באיזה מובן אנו ממשיכים להתקיים?
נוסף על שלושה מצבי תודעה עיקריים אלה, ישנם מצבי תודעה רבים נוספים, שחלקם חריגים (מתחומי הפסיכופתולוגיה - כגון דֶליריום, פסיכוזה, דיסוציאציה) וחלקם מיוחדים או "גבוהים" יותר, שיש בהם ניסיון מכוון להעצים את התודעה (כגון מדיטציה) או ברגעים פורים במיוחד של יצירה.
לחלום יש מעמד מיוחד. זהו מצב תודעה חריג, שלו תכונות מפתיעות, שלא לומר "חלומיות", מצב שבו מוחנו הישֵן בונה עולמות שלמים, המפתיעים אותנו בכל פעם מחדש. אך מאחר שזהו מצב שכיח ורגיל, אנו נוטים להפחית בחשיבותו. צעירים מוכנים להרחיק עד הודו כדי להתנסות בפטריות ההזיה האקזוטיות ביותר, אבל ה"אוצר" נמצא אצלנו בכל לילה במיטה. החלימה היא המעבדה הפרטית שלנו להבין את תהפוכות מצבי התודעה.
התודעה בעת החלום
אחת התכונות השכיחות של החלימה היא ירידה בתפקודן של המודעוּת העצמית ושל ביקורת המציאות; הדמיוני נתפשׂ כאמיתי. כרגיל, החולם מגלה שחלם רק בעת היקיצה.
סוג יוצא דופן של חלומות הוא "חלומות צלולים".
לפני שנים עסקתי בתרגול ולמידה של מצב זה. חלום אחד שחלמתי, וממנו למדתי רבות, אתאר כאן לפניכם:
טיילתי עם ידידה, ד., בשדה פתוח. ידעתי כל העת שאני חולם.
דמותה היתה זהה לדמותה במציאות. היתה לי תחושה אמיתית, אבל ידעתי שאני חולם.
באיזשהו שלב לא יכולתי להתאפק עוד והחלטתי לומר לה את האמת. הישרתי אליה מבט ואמרתי לה:
"ד., רציתי לומר לך שאנחנו בתוך חלום שלי, את לא אמיתית, אני רק חולם אותך...".
לא אשכח את המבט שנעצה בי.
היא הביטה בי בתדהמה ואמרה לי: "תגיד לי, אתה השתגעת?!".
חשתי נזוף וחסר אונים. לא מצאתי שום דרך להוכיח לה שאני חולם אותה...
"אני" חלמתי את החלום. ידעתי שאני חולם, ומוחי בדה את ההתרחשות וגם את דבריה של ד. אבל "היא" הפתיעה אותי (או את מה שאני חווה בתור "אני"). תגובתה היתה דומה לתגובה של כל אחד מכם, אילו הייתי מנסה לשכנע אתכם שאני חולם אתכם...
אז מי חלם את ד.?
השאלה הזאת מובילה אותנו לעתים לראות בחלום עדות לתהליכים של דיסוציאציה בין חלקים שונים של הנפש. חלק אחד הוא ה"במאי" של הדרמה המתרחשת בחלום, ואילו חלק אחר הוא ה"צופה", המופתע לחלוטין מהמתרחש. הדוגמא דלעיל של "חלום צלול" מראה שאפילו כאשר מתקיימת תודעה עצמית, עדיין ניתן להיווכח בבירור בדיסוציאציה בין חלקי הנפש.
כיצד ייתכן שהתודעה שלנו "מהבהבת", מופיעה ונעלמת?
אילוסטרציה: gettyimages
בין דמיון למציאות
העניין בחלום מההיבט המבני שלו, כלומר הבנת התכונות המאפיינות מצב זה והקשר שלו למצבי התודעה האחרים, קיים מאז שחר ההיסטוריה הכתובה (לפחות), והעלה תמיד שאלות פילוסופיות הנוגעות לתפישת המציאות.
המחקר של ההיבטים המבניים של החלום מדגיש את צורת החלום, בניגוד לניסיון להבין את פשר החלומות או משמעותם; כאן העיסוק הוא יותר בצורה ופחות בתוכן.
דוגמא לשימוש בחלום כחלון להבנת הקשר בין מציאות לדמיון אפשר למצוא בסיפור הזֶן המצוטט לעתים קרובות של צ'ואנג דזה על "חלום הפרפר":
"פעם חלם צ'ואנג דזה שהוא פרפר. פרפר שמרפרף לו סביב, שמח עם עצמו ועושה כרצונו. הוא לא ידע שהוא צ'ואנג דזה.
פתאום התעורר, וגילה את נוכחותו, עומד, יציב ובלא ספק צ'ואנג דזה.
אבל הוא לא ידע אם הוא צ'ואנג דזה שחולם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא צ'ואנג דזה...".
נושאים אלו, וגם הקשר של חלימה לשיגעון, היו מוכרים לפרויד, והוא התייחס אליהם. כך, למשל, בפרק הראשון בספרו של פרויד "על החלום" (1901) (שתורגם לאחרונה מחדש על-ידי אדם טננבאום וראה אור בהוצאת רסלינג), הוא כותב: "...אולם מאז דחייתה של ההיפותזה המיתולוגית, הפך החלום לטעון הסבר. תנאֵי היווצרותו, זיקתו אל חיי הנפש במצב הערות, תלותו בגירויים הנדחקים בעת השינה אל סף התפישה החושית, המוזרויות הרבות של תכניו המרתיעות את החשיבה הערה, אי-התואם בין דימוייו החזותיים לבין האפקטים שהוצמדו אליהם, ולבסוף טִבעו החטוף של החלום, האופן שבו המחשבה הערה מסיטה אותו הצדה כמשהו מוזר, משחיתה ואף מוחקת אותו מן הזיכרון - כל הבעיות האלה ובעיות נוספות דורשות פתרונות מזה מאות בשנים, אך טרם זכו לפתרון מספק. אולם במוקד ענייננו ניצבת השאלה על אודות משמעות החלום...".
אנו יודעים שבצומת זה המשיך פרויד את חקר משמעות החלום, אך הכיר גם בחשיבות המחקר של מבנה החלום. מחקר זה חוזר היום למוקד, הודות לחוקרי שינה וחלימה ותוך שילוב בין מחקר המוח ופסיכולוגיית המעמקים. כך, למשל, בגישת הנוירו-פסיכואנליזה של החלום, שאותה מקדם בעיקר מרק סולמס (Solms).
המחקר של החלימה הרגילה, אבל גם חקר תופעות השינה והחלימה החריגות, יכולים להעשיר את הבנתו את מצבי התודעה השונים, וגם לתת לנו כלים מעשיים לבחינת שאלות פילוסופיות "גבוהות" על טבע ההכרה, ועל ההבחנה שבין דמיון למציאות.
שלבי השינה
מבחינים ב-5 שלבים בשינה. שלבי השינה 1, 2, 3 ו-4 הם Non REM sleep ובקיצור NREM, ואילו שלב 5 הוא Rapid Eye Movement ובקיצור REM sleep - שינה שבמהלכה מתרחשות תנועות עיניים מהירות מתחת לעפעפיים העצומים. בשלב זה אנו לרוב חולמים, והוא מהווה כ-25% ממשך השינה.
שלב שינה 1 הוא שלב המעבר מערות לשינה, ומהווה כ-5% ממשך השינה באדם בלא הפרעות שינה. שלב 2, שהוא שלב של שינה בלא חלומות, אך בעומק בינוני, הוא השלב הממושך ביותר של השינה, ומהווה כ-45% ממשכה. שלבי השינה 3 ו-4 הם שלבי השינה העמוקה, המכונה גם "שנת הגלים האטיים", והם מהווים כ-25% ממשך השינה. בשלבי השינה העמוקה יש גלי מוח אטיים, של 3-2 גלים בשנייה (גלי דלתא).
השלב הרביעי מתאפיין בגלים אטיים יותר מהשלב השלישי (אף שהם נחשבים למצבים דומים). בשני שלבים אלה האדם ישן שינה עמוקה, כלומר, מגיב פחות לגירויים וקשה יותר להעירו. בשלבים אלו אין תנועות עיניים מהירות, אך תמיד ידעו שגם בהם יש חלומות. בדרך-כלל הניחו שהם חלומות מסוג אחר (קטעי חשיבה, או רצפי תמונות - בלא מבנה של סיפור ובלא החוויה האינטנסיבית של החלימה); אך בשנים האחרונות טוענים חוקרים רבים יותר ויותר, שגם בשינה העמוקה יש חלומות מלאים לכל דבר, אם כי בשכיחות נמוכה יותר.
המחזור REM - NREM נמשך כ- 90 דקות במרבית האנשים: בשינה תקינה אנו נכנסים בכל שעה וחצי לשלב REM חדש, ובדרך-כלל שנת ה- REM הולכת ומתארכת לקראת הבוקר, כך שהסיכויים להתעורר משנת REM בשעות הקטנות של הבוקר הם גבוהים יותר.
כיום ידוע שאם מעירים אדם מתוך שנת חלום (שנת REM), לרוב הוא זוכר את החלום
מחקר החלימה
חוקרים רבים עוסקים כיום בהיבט המבני של החלימה, כלומר אילו תכונות מאפיינות מצב זה, וזאת מעבר לעיסוק הפסיכולוגי המוכר של ניסיון לעמוד על משמעות תוכנו של החלום. אחד החוקרים שקידמו את הנושא הוא ג'ון אלן הובסון (Hobson), פרופסור לפסיכיאטריה מהרוורד, אחד מחוקרי השינה החשובים. הובסון נחשב לאחד המתנגדים הקיצונים ביותר לתורת פרויד, ותקופה ארוכה אף הוביל את הזרם שכפר בכך שלחלומות יש משמעות בכלל; אך הלהט של התנגדותו זו תורם רבות לחקר החלומות.
הובסון הגדיר את התכונות המאפיינות את מצב החלום, המעידות לדעתו על השינויים בפעילות המוח בזמן החלימה. התכונות העיקריות של תודעת החלום (על פי הובסון ואחרים) הן:
1. חוסר התמצאות בזמן ובמקום, ובלבול בזהות הדמויות - חוסר ההתמצאות בזמן יכול לנבוע מירידה בפעילות האונה המצחית, האחראית על תפישת רצף הזמן. אבל הבלבול בזהויות מורכב יותר, שכן יכולים להופיע צירופים שונים (דחיסה של כמה דמויות לדמות אחת), או מצב שבו מופיעה דמות שאנו מתייחסים אליה כאילו היא מוכרת אך היא נראית שונה מכפי שהיא במציאות, ועוד. (יש המדמים את התופעה האחרונה להפרעה נוירופסיכולוגית המוכרת כתסמונת פרגולי, Fregoli, הנובעת מפגיעה באונת הצדע התחתונה, וגורמת, בין השאר, לזיהוי זרים כאילו הם מוכרים, או למחשבה שאותו אדם יכול להופיע בדמויות שונות. מעניין לציין שגם תופעת הדז'ה וו, שבה נדמה שאירוע חדש כבר התרחש בעבר - קשורה לאונת הצדע).
2. הזיות (הלוצינציות, חזיונות שווא) - בעיקר חזותיות, אך גם הזיות שמע. באופן מיוחד ומעניין מופיעות בחלום גם הזיות של תחושת תנועה (בחלום נופלים, עפים וכדומה). לעתים רחוקות יותר מופעלות אופנויות חוש נוספות (טעם, ריח).
3. הפרעות בקשב מתמשך ונטייה לרפיון אסוציאטיבי (כלומר קפיצה של המחשבות באופן לא-מסודר) - חוויית הרפיון האסוציאטיבי יכולה גם להופיע בעת ההירדמות, כשאנו חשים כאילו המחשבות "בורחות לנו". הסיבה קשורה להחלשת פעולתם של המרכזים המארגנים ומבקרים את הרצף ההגיוני של המחשבות.
4. שכחה (אמנזיה) חלקית עד מלאה של החלום בעת ההתעוררות. זוהי אחת התופעות המוכרות והשכיחות ביותר. גם זוכרי החלומות הטובים ביותר זוכרים רק חלק קטן, כשרוב החלומות חומקים להם ואינם עולים לתודעה הערה. כיום ידוע שאם מעירים אדם מתוך שנת חלום (שנת REM), לרוב הוא זוכר את החלום. כך שברור שגם מי שלא זוכר, בכל זאת חולם כמה חלומות בכל לילה.
5. ירידה בתובנה ובשיפוט. מדובר כאן בתופעה גורפת - החולם אינו יודע שהוא חולם, ויש לו תחושה מזויפת של מציאות. החולם גם אינו שם לב לכך, שבחלום מתבטלים חוקים אחדים מחוקי המציאות. למשל, שינויי הדמויות, המעברים בזמן וכל שאר ההתרחשויות הלא-רציונליות נראים לחולם כאילו הם חלק מהמציאות, ואינם מעוררים בו תהיות. תחושת ה"אהה, זה רק חלום" מתרחשת רק ברגע ההתעוררות.
כמו כן יש גם ירידה ביכולת ה"שיפוט החברתי": אנחנו יכולים לנהוג בחלום באופנים לא-מקובלים חברתית, בלי שנראה בכך מעשה חריג.
ה"חלומות הצלולים" הם כמובן יוצאי דופן בכך שהחולמים מודעים להיותם במצב חלום. אך המודעות אינה תמיד מלאה, ותלויה גם בלימוד ובתרגול במצב ערות של מצב זה. לעתים קרובות החלום הצלול - כלומר הופעת התודעה בחלום - מתחיל ברגע כזה של בוננות מסוג "אהה, זה לא הגיוני", המופיע תוך כדי החלימה.
6. הגברה בעוצמה הרגשית, בעיקר של רגשות בסיסיים (כגון פחד וכעס). כמו כן יש שכיחות רבה של רגשות מורכבים יותר כמו בושה, אשמה, מבוכה ותסכול, אשר לפי התיאוריות של פרויד מכוונים אותנו להבנה של השתתפות מערכות של מצפון ובקרת יצרים בתוך החלום, או המבנה שפרויד כינה "סופר-אגו".
7. ירידה בתפקוד הקוגניטיבי. למשל, אי-אפשר "לקרוא" טקסט בעת חלום. אנשים שניסו "לקרוא" בחלום מתארים מעין חוויה "דיסלקטית", שבה המילים נקטעות או מאבדות משמעות ונתפשות כמילות תֶפל (ג'יבריש).
8. תחושה של חוויה מיוחדת, "חלומית". מעניין לשים לב שגם לאחר אירוע מיוחד, מוזר או מרגש במציאות, האדם עשוי לומר: "זה היה כמו חלום...". כלומר, לרובנו יש מעין "חוויה" של מצב החלום הנתפשת כחוויה מסוג אחר (ומתקשרת למצב התודעה החריג שבחלימה).
בהמשך נלמד מה הקשר בין חלום לשיגעון, מה עלול לגרום להזיות, מהי מחלת הנרקולפסיה ומהם תסמיניה העיקריים וכיצד ניתן לטפל בה?»
מתוך: מגזין גליליאו
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: