לחלק א'»
חלום ושיגעון
בספרו (Dreaming as Delirium (1994, שלו תת-כותרת - "כשהמוח יוצא מדעתו", משווה הובסון את התכונות הללו של החלום לתסמינים של מצבי המוח הבלבוליים מלוּוי ההזיות המכונים "דֶליריום". מצבים אלו נובעים מפגיעות ידועות במוח (חבלות, ניוון), מהשפעה של סמים או תרופות או ממצבים מיוחדים כגון חום גבוה, הפרעות מטבוליות ועוד.
הובסון טוען, בעצם, שהחלום דומה לדליריום יותר מאשר לפסיכוזה ("שיגעון"). נזכיר כי ההקבלה לפסיכוזה היא ההקבלה הרווחת והמקובלת יותר, המוכרת זה שנים רבות.
מעבר להגדרות ולאנלוגיות המעניינות, ההתייחסות למבנה התודעה בעת החלימה ולתכונות המיוחדות המאפיינות אותה פותחת כר נרחב של מחקר נוירופסיכולוגי של חלומות, תוך חיפוש מקבילות מוחיות לשינויים הפסיכולוגיים-הצורניים שתוארו. למשל, התכונות של חוסר התמצאות בזמן, ירידה ביכולת השיפוט החברתי והפרעות בביקורת המציאות מצביעות על ירידה בפעילות האונה הקדם-מצחית, בעוד שההגברה בעוצמה הרגשית מצביעה על עלייה בפעילות המערכת הלימבית תוך הקטנת העכבה (אינהיביציה) עליה. ואכן, מחקרים המבוססים על דימותים תפקודיים של המוח (כגון PET או fMRI) מאששים מסקנות אלו.
חלומות פורצים לערות
אני מבקש לעסוק כאן במצב תודעה מעורב, של פריצת החלימה לתוך העֵרות. מצב זה יכול לקרות מדי פעם באנשים בריאים, אך הוא שכיח יותר במצבים חריגים מסוימים.
מצב מוכר הוא, למשל, מצב של חסך בשינה: לאחר כמה לילות בלא שינה, ובאופן ממוקד יותר - במצבים שבהם מונעים (במהלך ניסוי) רק את שלב החלום (שלב תנועות העיניים המהירות, שנת REM) - אנשים מתחילים להזות. נראה שלמוח יש צורך עז בחלימה, ומתפתח מעין "רעב לחלומות", עד כדי כך שהחלומות פורצים לתוך העֵרות. לאחר 10 ימים בלא שינה, אנשים הגיעו למצבים של התנהגות חריגה ודמיונות בדומה למצב פסיכוטי.
בניסויים הראשוניים מסוג זה נצפו גם הפרעות בלתי הפיכות, אך יש היום ביקורת רבה על האופן שבו נערכו, לרוב בתנאים לא-מבוקרים (למשל, שדרן רדיו ששידר 10 ימים בלא הפסקה , וסבל מהזיות - קיים חשד שהניסוי לא היה "נקי", וכי הוא נטל סמי מרץ מסוג אמפטמינים כדי להישאר ער, והם אלו שגרמו לו הזיות).
מצב אחר שמתרחשת בו פריצת חלומות לתוך הערות הוא במהלך גמילה מאלכוהול; מדובר במצב מיוחד של דליריום ורעד המכונה Delirium Tremens. אחת ההשערות ביחס למצב זה מתבססת על עדויות שלפיהן אלכוהול מדכא את החלימה. אלכוהוליסטים סובלים מירידה כרונית בכמות ה-REM. במהלך הגמילה מתחולל "פיצוי" (המכונה Rebound) - ה-REM וההזיות פורצים בשטף ומשבשים את דעתו של החולה. מצב זה חולף בתוך שבוע לערך מתחילת הגמילה.
להלן אתמקד במחלת שינה הנקראת נַרקוֹלֶפּסיה, שאפשר ללמוד ממנה רבות על פעילות המוח והקשר בינה לבין מצבי התודעה.
נראה שלמוח יש צורך עז בחלימה, ומתפתח מעין "רעב לחלומות", עד כדי כך שהחלומות פורצים לתוך העֵרות
אילוסטרציה: gettyimages
נרקולפסיה - פתאום חלום
נרקולפסיה (Narcolepsy) היא מחלה המתאפיינת בפרצי שינה בלתי צפויים במשך שעות הערות; פרצים אלה מתרחשים במיוחד במצבים אקטיביים, ותכיפותם מתגברת במצבים של התרגשות רבה. מצבים כגון פחד, צחוק או ריגוש של אורגזמה יכולים להשרות כניסה למצב של חלימה פתאומית באמצע מצב של עֵרות וערנות מלאים.
החולים בנרקולפסיה שוקעים במהירות לתוך מצבי שינה, ולרוב צוללים מיד לתוך תודעת החלום. זאת בניגוד לשינה רגילה, שבה החלומות מופיעים רק לקראת סוף המחזור הראשון, לאמור - קרוב ל-90 דקות אחרי ההירדמות. שכיחות המחלה היא לערך אחד מתוך אלפיים, ויש לה בסיס תורשתי ברור. נראה שהיא נפוצה מאוד במדינות מסוימות, דוגמת יפן, ונדירה יותר בקרב יהודים (יש ויכוחים על מידת שכיחותה בישראל, שכן ייתכן שרבים מהסובלים ממנה אינם מאובחנים).
ארבעה תסמינים עיקריים מאפיינים נרקולפסיה, הגם שלא כולם מופיעים בכל החולים. ואלה הם:
1. התפרצויות פתאומיות או הדרגתיות של ישנוניות בולטת במשך היום. החולה יכול להירדם פעמים רבות ביממה, לפרקי זמן של דקות. תקופות שינה קצרות אלו לרוב מרעננות את החולה.
את קיומו של תסמין זה אפשר לבדוק במעבדת שינה. מבקשים מהנבדק להגיע אחרי שנת לילה טובה, ואז הוא מתבקש להירדם פעמים אחדות במהלך היום. רוב האנשים לא יצליחו להירדם יותר מפעמיים במהלך היום, וגם אז יידרש להם זמן רב. לעומת זאת, מי שיכול לעבור מהר את המחסום הבלתי נראה שבין ערות לבין שינה - וזאת בתוך דקות אחדות, מספר רב של פעמים - מוגדר כסובל מאחד התסמינים המרכזיים של נרקולפסיה.
גם המדד של חביון ה-REM (הזמן החולף עד הופעת מצב ה-REM הראשון בתרשים השינה) מצביע על התקצרות ניכרת ומעברים חריפים מעֵרות ל-REM, בלא שלבי המעבר הרגילים של השינה. אופייניים לנרקולפסיה מעברים מהירים מערות לחלימה אינטנסיבית ובחזרה. יש גם היפוך בארגון של שלבי השינה: בעוד שברוב האנשים הבריאים, מצבי ה-REM ארוכים ותכופים יותר לקראת הבוקר, הרי שבחולי הנרקולפסיה מצבי ה-REM נדחסים בעיקר בתחילת השינה. מעניין לציין, שתופעה דומה קיימת גם בקרב חולים הסובלים מדיכאון.
2. שיתוק רפוי, קטפלקסיה (Cataplexy) - התקף של חולשת שרירים בזמן הערות. חולי נרקולפסיה נוטים לסבול משיתוק רפוי במצבי התרגשות, כגון בעת פחד, כעס או צחוק. דוגמא לכך היא חולה שהתמוטט לפתע באמצע חתונתו שלו (!). השיתוק הוא רפוי (כלומר: שרירי הגוף רפויים ולא מכווצים), ודומה לשיתוק הטבעי המתקיים בעת שנת חלום (שנת REM), ומונע מאיתנו, כפי הנראה, מלבצע את התנועות שאנו מבצעים בחלומותינו.
השיתוק במצב החלום באדם בריא אוחז בעיקר בשרירי השלד הגדולים, אך ייתכנו התכווצויות קצרות של קצוות הגפיים (כפות ידיים או רגליים) או שרירי הפנים. לכן כשמתבוננים בכלב או בחתול בעת חלום אפשר לראות תנועות קלות או התכווצויות קצרות ומהירות בקצות הגוף.
הנרי פוסלי, The Nightmare, 1781. הציור מוצג במוזיאון דטרויט לאמנות
3. שיתוק שינה (Sleep Paralysis) - חוסר יכולת מוחלט לנוע כמה דקות לפני ההירדמות או כמה דקות לאחר היקיצה. זוהי תופעה נפרדת מתופעת השיתוק הקטפלקטי בזמן התרגשות, שתואר בסעיף הקודם.
גם אנשים בריאים חווים שיתוק שינה לפעמים, אך הסובלים מנרקולפסיה חווים אותו בתכיפות גדולה יותר. מצב זה יכול להופיע כתופעה בפני עצמה, בלא קשר לנרקולפסיה או להפרעה אחרת. שיתוק השינה מלווה בחרדה גדולה. אנשים מתארים זאת כסבל ופחד, כשהם חשים לפתע "לכודים" בתוך עולם הדמיון, בלא יכולת לנוע או לצעוק לעזרה, כשהם חווים הזיות. הזיות אלו מתרחשות כבר בעת עֵרות ומתערבבות בתפישה של המציאות.
אף שהתודעה כבר מתעוררת, והחולם מבין שהוא חוֹוה הזיות, הוא אינו מסוגל למנוע אותן.
לעתים המצב מלווה בתחושה של "נוכחות זרה" ליד החולם, ולפעמים אף בתחושה של נוכחות כזאת בתוכו. לעתים החוויה היא של דמות היושבת ולוחצת על החזה. עקב כך מצב זה תואר פעמים רבות בהיסטוריה, ובכלל זה בציורים, כדמות - מכשפה או שד - היושבת על החולם ולוחצת על חזהו (מה שנקרא "Incubus"). יש להדגיש שהחוויות החריגות הללו מתרחשות כאשר האדם נמצא במצב של ערנות, לרוב בדקות שאחרי היקיצה, לפעמים לפני ההירדמות. אף שזהו מצב שכיח ולרוב איננו מצביע על הפרעה כלשהי, הוא יכול לעורר חרדות ותהיות רבות. אפשר להבין מדוע בעבר ייחסו למצב זה פירושים מיסטיים.
גם היום חלק מהסובלים ממצב זה חוששים לדבר על חוויותיהם, פן ייתפשו כלוקים בנפשם. ככל שגוברת מודעוּת הציבור לתופעה זו, ואנשים מחליפים ביניהם חוויות בפורומים שהוקמו במיוחד לשם כך, מסתבר שהתופעה נפוצה יחסית. הסובלים חשים הקלה כשהם מגלים שמדובר בתופעה ידועה. לאט לאט "משותקי השינה" יוצאים מהארון, או לפחות - מהמיטה...
4. הזיות הִיפּנָגוֹגיות (Hypnagogic Hallucinations). אלו הן חוויות בעלות אופי חלומי אשר האדם מתקשה להבחין בינן לבין המציאות, והן מתרחשות בדרך-כלל בתחילת השינה, או מיד עם ההתעוררות. הזיות אלו יכולות ללוות את שיתוק השינה. האדם שוכב ער במיטה, קפוא ורואה חזיונות מול עיניו.
בחלק השלישי של הכתבה נלמד מהי תודעה כפולה, מהו המנגנון המוחי של חולי הנרקולפסיה וכיצד ניתן לטפל במחלה»
מתוך: מגזין גליליאו
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה