לאחר שנה של פעילות מוצלחת, הפך עיתון "קבלה לעם" למגזין. לרגל הגיליון הראשון בחרנו לדבר עם אמן, חבר ותלמיד קבלה ותיק, שגם לו זו שנה של התבגרות ושל התחלות חדשות - ארקדי דוכין.
דוכין הוא מוסיקאי ויוצר מוכשר שהוציא לאחרונה דיסק חדש שנקרא "נקודת מבט". במקביל חזר דוכין לגבעתיים, אחרי שנה של מגורים במצפה שלם שבים המלח, שם, בין היתר, הלחין והקליט מוסיקה לספר-קול קבלי לילדים: "הקוסם".
נפגשנו בתל אביב, באולפן ההקלטות המחודש שלו, לשיחה מרתקת על מוסיקה, על רוחניות ועל מה שביניהן. אשתו והילדה, שהגיעו לביקור קצר, נפרדו מאתנו בחמימות בזמן שהתיישבנו על הספות, שעדיין לא מצאו את מקומן בחדר החדש.
אתה אחד היוצרים המוערכים והמצליחים בארץ. על פניו לא חסר לך דבר. מה בכל זאת משך אותך לחיפוש רוחני?
"לפני כארבע שנים אבי גסס בבית חולים ממחלת הסרטן וחוויתי את המשבר העמוק ביותר בחיי. ההתמודדות היומיומית עם הסבל והמוות במשך חודשים ארוכים שברה אותי לרסיסים. יום אחד, כשעבדתי במסעדה שלי, מנסה להתנתק קצת מהקושי ומהסבל, צלצל אליי אדם מיוחד מאוד ואמר: 'יש איזשהו מקום ששווה לבקר בו'. זה נשמע כמו משהו מאוד מסתורי, אפילו קצת מבהיל, כי הוא אמר 'פשוט תבוא בלילה'. אמרתי לעצמי שאולי רוצים לחטוף אותי או משהו כזה.
"בסופו של דבר הגעתי למרכז שבו לומדת קבוצת המקובלים 'בני ברוך' - בית 'קבלה לעם', וגיליתי שם משהו מיוחד מאוד. משהו שאני יכול להתחבר אליו, לאו דווקא דרך השכל אלא דרך הרגש - ואני טיפוס שכולו רגש. מאז שבאתי אני מרגיש שאני לא יכול לעזוב, גם כשאני כביכול עוזב. יצא לי גם להתנתק לתקופה של כמעט שנה, ואפילו לא להיות בקשר עם אף אחד, אבל לא התנתקתי באמת. למרות שלא הייתי ממש פה, עדיין למדתי ושמרתי על קשר דרך האינטרנט, הטלוויזיה, הספרים, וזה השאיר אותי בפנים. כשחזרתי הרגשתי כבר קשר עמוק יותר, כאילו מעולם לא עזבתי".
בוא נחזור לרגע בזמן, לתחילת דרכך כמוסיקאי. מתי התחיל הרומן שלך עם המוסיקה?
"אני זוכר שכאשר ראיתי בפעם הראשונה ילד מנגן בגיטרה, התרגשתי. זה הטריף אותי. אמרתי 'גם אני רוצה', ובתוך כמה שבועות כבר מצאתי את עצמי מקים להקה כמעט בלי לדעת כלום. בנוסף, כילד הייתי חסר שקט וקצת דכאוני, והמוסיקה שימשה לי מקור לנחמה ומקום לפרוק בו את הזעם שהצטבר בפנים. אולי כבר אז חיפשתי משהו רוחני, משהו שקיים מעבר לחיים הרגילים. בכל אופן, המוסיקה מלווה אותי מגיל צעיר מאוד".
"ניסיתי בעבר להקליט שיר של האר"י, אבל הרגשתי שאני עוד לא מספיק 'נקי' מבפנים"
ארקדי דוכין, צילום יח"צ
ובמוסיקה יש משהו רוחני בעיניך?
"מוסיקה היא דבר מאוד רוחני. מתברר שכל המקובלים כתבו שירים ומנגינות שמעבירים את ההרגשה של תהליך ההתפתחות הרוחנית. בלחנים של 'בעל הסולם', למשל, ישנן עוצמות שלא שמעתי לפני כן. וככל שאתה מתקדם בתהליך ההתפתחות הרוחנית שלך, אתה מתחיל להבין על מה כתב המקובל שהלחין את אותה המוסיקה. אתה יכול ממש להרגיש שאתה נמצא שם אתו, מעבר למגבלות הגוף או העולם שלנו. זו חוויה מאוד חזקה לשמוע את הלחנים של המקובלים ולהתחבר למשהו ממה שהם הרגישו".
כשהקשבתי לדוכין מדבר, נזכרתי בעצמי כנער בן 14, לפני 15 שנה, בפסטיבל ערד, קופץ לצלילי המוסיקה של "החברים של נטשה". חלקתי את הרגשתי עם ארקדי, שמאז הפך לחברי לספסל לימודי הקבלה.
כנער, המוסיקה והמילים שלך תמיד נגעו בי במקום עמוק, שונה מאוד; היית מגדיר את המוסיקה שאתה יוצר כרוחנית?
"אישית, אני מרגיש שהמוסיקה ניתנה לי כמתנה - מתנה שאני צריך להעביר הלאה. קשה להגיד שאני כל הזמן פועל מהמקום הזה. מה שמניע אותי רוב הזמן זה באמת האגו - להצליח, להראות, להוכיח. כמו שהקבלה מסבירה, אין לי דרך אחרת אלא לעבוד עם האגו הזה. האתגר שלי היום הוא ליצור ולהופיע מול קהל של 30 אלף איש כשהאגו מתפוצץ בתוכי, ולדעת לשלוט בו, להתעלות מעליו, כדי למצוא את החיבור האמיתי שלי עם האנשים האלה ששרים איתי יחד בקולי קולות. אני מנסה להעביר את תהליך העבודה הפנימי שמתקיים בין חברי קבוצת המקובלים לעבודה שלי מול הקהל. לא תמיד זה מצליח אבל אין ספק שזה מכניס ממד אחר לחלוטין לכל העניין".
בעתיד הקרוב אתה מתכנן להוציא דיסק מקורי שמתבסס על חוויותיך מלימוד הקבלה, נכון?
"כן, בהחלט. ניסיתי בעבר להקליט שיר של האר"י, אבל הרגשתי שאני עוד לא מספיק 'נקי' מבפנים בשביל לגעת במילים האלה. כל מי שמכיר אותי יודע שאני יכול להלחין אפילו ספר טלפונים אם צריך, אבל במקרה זה לא הייתי מסוגל. זו הפעם הראשונה שקרה לי דבר כזה, אבל עם הזמן התגבש בי רצון חזק לעשות מוסיקה שיש לה שורש קבלי".
ואז הגיע הפרויקט - ספר-קול לילדים בשם "הקוסם"?
"נכון. לפני כמה חודשים נתבקשתי לכתוב מוסיקה לסיפור קבלי מקסים שנקרא 'הקוסם' שכתב הרב ד"ר מיכאל לייטמן. זה אחד הסיפורים המהפנטים שקראתי. הוא כביכול מכוון לילדים, אבל בעצם מתאים גם לילדים גדולים, לכולנו...".
ואיך היתה החוויה במהלך העשייה הזו?
"בזמן העשייה חוויתי תחושות מאוד מוזרות, כי מעולם לא עשיתי משהו מהמקום הזה. תמיד כתבתי כדי להצליח או כדי להוכיח משהו למישהו, אבל הפעם ניסיתי להתחבר לכוחות שנמצאים מעבר למה שאני מבין בשכל. זו היתה חוויה מאוד מיוחדת ויוצאת דופן. אני מרגיש שהאפשרות להעביר לקהל משהו מהעולם הקסום הזה של הקבלה זו מתנה מאוד גדולה שקיבלתי".
לפני שסיימנו את המפגש, קבענו שניפגש שוב לריאיון חגיגי אחרי שהדיסק הקבלי הראשון שלו יצא לאוויר העולם. עד אז נתראה בשיעורי הקבלה.
הרב לייטמן וארקדי דוכין בשיחה על עבר, הווה ועתיד
מתוך מגזין: קבלה לעם
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: