הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
לאחרונה התבשרנו על עוד זוג סלבריטאים שנפרדו, לאחר עשר שנות נישואין מוצלחות. לפחות בתקשורת. אבל התסריט הזה כבר לא מרגש אותנו, הזוג האחרון מתווסף לרשימה הולכת וגדלה שבין כוכביה העולים נמצאים רבים וטובים.
וגם העיתונות הישראלית הצהובה לא נותרת חייבת - נראה כי היא נהנית לעשות מ"החדשות" מטעמים ואינה חוסכת מאתנו את השמחה לאיד, שמעורבת בבהלה מכך שאפילו "זוגות למופת" כבר לא שורדים. החדשות התוססות מצטרפות לשגרת שיחות הסלון של חברים ובני משפחה, ובהם זוגות רבים ולא מפורסמים, שנפרדים גם הם. כן, כנראה שמדובר בתופעה שהופכת בצעדי ענק למגפה.
מה נשים רוצות
בחיפוש אחר מוצא מהמצב, אני לא פעם תוהה מה היה קורה אילו גבר טיפוסי היה מתחיל לפתע לשמוע מה חושבות הנשים שסביבו. כך לפחות הוא היה לומד להכיר את הסודות הכמוסים שמסתתרים במעמקי מוחן, ואולי סוף סוף היה מוצא מענה לסוגיה רבת השנים: מה הן באמת רוצות, הנשים?
יכולת כזו היתה מקנה לו כמובן מספר יתרונות ברורים, והיתה מקלה עליו בניסיונו להקסים אותן. הן מצדן היו מתמוגגות ומתפעלות מהגבר הרגיש והמתחשב ש"כמו קורא את מחשבותיהן", והיו ממהרות ליפול לחיקו כפרי בשל.
ננסי מאיירס עשתה מזה סרט לפני כמה שנים, בכיכובם של מל גיבסון והלן האנט. מכת חשמל מסתורית העניקה לגיבסון השרמנטי את היכולת לשמוע כל מה שחושבות הנשים סביבו. סקר לא מקצועי יגלה בוודאי שבמוחם של מרבית הזכרים הגאים שצפו בסרט חלפה מפעם לפעם המחשבה: "הלוואי שהיה מכה גם בי ברק כזה". אותו סקר יצביע בוודאי על העובדה שגם בלבן של בנות המין היפה חלפה לא פעם המחשבה "הלוואי שיכה ברק (או לפחות משהו דומה), בבעלי/בחבר/בבן הזוג שלי".
הצורך להציץ
אין ספק שהצורך להציץ לעולם שבו גברים ונשים מבינים זה את זה קיים בכולנו. הוא נובע מהצורך האנושי שאנו חולקים להבין זה את זו. אלא שעל רקע נתונים מטרידים שמחריפים והולכים בנוגע להתפרקות התא המשפחתי , נראה כי מה שכונה פעם 'חוסר הבנה', מתרחב כיום לסוג של פער שאנו מתקשים לגשר עליו. והפער הוא אמיתי.
עם זאת, לכולם ברור דבר אחד: גברים אינם מבינים נשים. אין להם מושג ירוק מה נשים באמת רוצות מהם, או רוצות בכלל. ואילו הנשים מצדן אינן מבינות מה באמת רוצה הגבר שחולק איתן את חייהן, למה המחשב מעניין אותו יותר מהילדים, איך זה שבגילו המופלג הוא עדיין נאחז באוסף המשחקים הילדותיים שהוא מטפח בקנאות, ולמה לעזאזל הוא לא מסוגל לדבר על הרגשות שלו אפילו רק לפעמים? וכל זה עוד לפני שמישהו אמר "גברים ממאדים ונשים מנוגה".
אז מה עושים? איך מגשרים על התהום הפעורה בין שני המינים?
איננו שווים בתכונות שלנו, וגם לא אמורים להיות כאלה, אלא דווקא להשלים זה את זה
הכול תלוי בזווית הראייה
הקבלה חוקרת את שורש הדברים, וכדרכה מציעה הסבר מעמיק למקור ההבדל התהומי הזה בין גברים לנשים. ייתכן שאם נבין את המקור לפער, נוכל לצייר קווי מתאר לזוגיות מוצלחת.
אם קראתם עד כאן, עבורכם נכתבו השורות הבאות. אז הניחו לרגע בצד את הדעות הקדומות, ובואו ונתחיל בהסבר.
ראשית, עלינו לדעת שעל פי הקבלה במציאות קיים כוח אחד בלבד, שרצונו לעשות טוב ולגרום הנאה. נגדיר אותו בשם "כוח העליון" (ולא, זהו אינו ה"אלוהים" שעליו לימדו אותנו בבית הספר). כדי לממש את רצונו להיטיב - לתת, הוא ברא נברא - "נשמה", שתוכל לקבל את כל השפע והטוב שהוא רוצה להעניק. נשמה זו, מסבירים המקובלים, היא סך כל הנשמות האנושיות.
אותו "כוח העליון" מוגדר בקבלה כתכונת הנתינה, והוא מסמל את השורש הרוחני של היסוד ה"זכרי" שבמציאות. ואילו תכונת הקבלה, תכונתה של הנשמה, היא השורש הרוחני של היסוד ה"נקבי" שבמציאות.
אך "כוח העליון" אינו מסתפק בבריאת "גולם" שאינו מתפתח. להיפך, הוא שואף להעניק לנברא את היכולת ליהנות בצורה מושלמת, כלומר להגיע למעמדו, מעמד הבורא.
כדי שכך יקרה, הוא מחליט "לשנות סדרי עולם" ולחולל מהפך במציאות. תכליתו היא ללמד את הנברא איך להפוך את טבעו (תכונת הקבלה לעצמו) לטבע "כוח העליון" (תכונת הנתינה לזולת).
לשם כך מתכנן "כוח העליון" עבור הנשמה מסלול לימודים מזורז. בסופו, לצד תעודת גמר מטעם הקולג' היוקרתי של החיים, היא תזכה לקבל טוב, שפע והנאה בלתי מוגבלים. הקורס התיאורטי הוא בן כמה שנים, ואילו החלק המעשי בקורס נמתח על פני תקופת חיים אחת לפחות..
עצמאית וחופשייה
כדרכו של הורה מעודכן ובעל אמביציות, שחפץ כי העולל שיצר ימשיך את דרכו, גם "העליון" יודע שאם רוצים ש"הילד יגדל" ויהיה עצמאי, עליו להתרחק קמעה. לכן הוא לוקח מספר צעדים לאחור, משאיר את הילד לבד (לפחות למראית עין), ומניח לו להתפתח בכוחות עצמו.
כאשר הילד - הנשמה - תפזז לה עצמאית וחופשייה בעולם משלה, מנותקת לחלוטין מקיום "העליון", היא תוכל לפלס את דרכה בכוחות עצמה, מתוך בחירה חופשית, אל המצב מושלם. בדיוק אותו מצב, שהוא, "העליון", ייעד לה מלכתחילה. אולם כדי להביא למצב זה, על "העליון" להעביר את הנשמה מספר שלבי התפתחות נוספים.
בשלב ב' בתהליך מחליט "העליון" להפריד את הנשמה הכללית (שעד אז היתה נטולת מין) לשני חצאים שונים. הוא קובע שאת החצי ה"זכרי" תאפיין תכונת הנתינה, ושאת החצי ה"נקבי" תאפיין תכונת הקבלה. על ידי הפרדה זו מקווה "העליון", שהנשמה תלמד להכיר את הקשר הנכון בין פעולת הנתינה לבין פעולת הקבלה, וכתוצאה מכך, תלמד גם להכיר את מערכת היחסים בינו - הנותן, לבינה - המקבלת.
בשלב האחרון בתהליך מורכב זה מתחלקים שני חצאי הנשמה הכללית, החצי הזכרי והחצי הנקבי, למיליוני נשמות גבריות ונשיות, בהתאמה, שמתלבשות בגברים ובנשים בעולמנו. על פי הקבלה, כך נוצרנו אנחנו, בני האדם.
"אישה פולנייה" או שני הפכים שתלויים זה בזה?
זה אולי המקום שבו הגברים שבינינו יזהו את הניצנים, שהפכו את הצעירה החייכנית שאיתה התחתנו לרעיה "פולנייה" ולוחצת, ואילו הנשים שבינינו יבינו סוף סוף מדוע אותו צעיר חרוץ ושאפתן שהסכימו להינשא לו, המיר עצמו לאחר X שנות נישואין לגוש כבד שאלמלא הן מפעילות עליו לחץ פיזי מתון, הוא אינו טורח לקום ממרבצו מול הפלזמה. בנוסף יוכלו הנשים להבין מדוע הן מרגישות צורך "לרדוף" אחריו כל הזמן, ולנסות "לביית" אותו, והוא, לעומת זאת, מחפש את עצמו בחוץ ומתעניין ב"הכול" מלבד ברגשותיהן?
ההבדל בשורשנו הרוחני, מסבירים המקובלים, הוא המכתיב גם את השוני במערכות הרגשיות, את ההבדלים בתפיסת החיים, במבנה הפיזיולוגי ועוד. אנו רסיסים ממערכות שונות, ולכן כל עוד נתאמץ לגשר על הפערים בינינו רק במישור העולם הזה, אנו מועדים לכישלון.
איננו שווים (יסלחו לי הפמיניסטיות) בתכונות שלנו, וגם לא אמורים להיות כאלה, אלא דווקא להשלים זה את זה.
אז ת'כלס, איך עושים זאת?
בני זוג שמאחדת אותם מטרה רוחנית משותפת, בונים ביניהם קשר בדרגה נעלה יותר מרמת הקיום בעולם שלנו. אילוסטרציה: clipart.com
לומדים להתחבר
הקבלה גורסת שהדרך היחידה להגיע לזוגיות מושלמת בין בני זוג היא לבנות את מערכת היחסים כמו זו הקיימת בעולם הרוחני, בין הנברא לבין הבורא.
רק כאשר שני החלקים, הזכרי והנקבי, משלימים זה את זה, הם מתחברים למבנה רוחני אחד ושלם. כשזה קורה בעולם הרוחני, הם מתמלאים באור, וכשזה קורה כאן, שמחה גדולה מתפשטת. לא לחינם בחרו המקובלים לתאר את המצב המיוחד הזה, שבו מתאחדים חלקי הנשמה הנפרדים לנשמה אחת, בפסוק "איש ואישה שכינה ביניהם". כלומר, דווקא האיחוד הרוחני בין יסודות שונים, שנפרדו, הוא שיוצר הרמוניה, ואז מתגלה ביניהם הכוח העליון, השכינה.
בני זוג שמאחדת אותם מטרה רוחנית משותפת, בונים ביניהם קשר בדרגה נעלה יותר מרמת הקיום בעולם שלנו. בכך הם מתעלים מעל הקונפליקטים שקיימים ביניהם ברמה הגשמית, משום שבבסיס הקשר ביניהם ניצבת מטרה שממלאת את חייהם בתוכן. הם יוצרים כלי רוחני חדש (כן, העניין עם הסיר והמכסה - יש בו משהו), שלא קיים במציאות, ובתוכו שניהם מקבלים שפע עליון. או אז הם מבינים, כי המתנה הנפלאה ביותר שהם יכולים להעניק זה לזה, היא התפתחות רוחנית משותפת - תהליך שמקנה לזוגיות שלהם משמעות עמוקה ואמתית.
שיהיה בהצלחה!
נ.ב. אתם מוזמנים לנסות את זה בבית...
מתוך מגזין: קבלה לעם
הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: