צריך רק להביט בגורי חיות משחקים כדי להבין עד כמה המשחק הוא כלי אינסטינקטיבי, קיומי וטבעי ללמידה ולהתנסות. גם ילדים, בדומה לגורים, לומדים, בוחנים וחווים את העולם ואת עצמם ומתפתחים באמצעות משחקים.
איכשהו, בהמשך החיים, הידע העתיק והבסיסי הזה נשכח, ומבוגרים חדלים לשחק, כי זה נתפס כבילוי שהוא במקרה הטוב "רק" מהנה, ובמקרה המצוי - בזבוז זמן. איך קרה שהפסקנו כמעט לגמרי לשחק משחקים עם ילדנו משבגרו ועם בני זוגנו בחלוף השנים, ובכלל בחיים?
אור ברנט, מאמן אישי ועסקי ומנחה סדנאות והרצאות משולבות במשחקים לעובדים בארגונים, טוען שאפשר לראות את חיינו כמשחק ארוך ומתמשך וכי אפשר ללמוד, להתפתח ולהשיג את מטרותינו בדרך מהנה בעזרת תהליכי משחק.
שילוב של הנאה ועסקים
ברנט, בסך הכל בן 31 ואף נראה צעיר מגילו, התפרנס עד לפני ארבע שנים כליצן במסיבות יום הולדת של ילדים. הוא בוגר אוניברסיטת בר אילן בתחום הנחיית קבוצות ופיתוח מנהיגות. הוא פיתח את תחום משחקי האימון לבודדים ולארגונים בהשראת עברו הליצני, כשחווה דיסונאנס בעת ששעשע פעוטות ובמקביל הנחה סדנאות לעובדים. "יום אחד סיימתי בשש בערב מסיבת יומולדת לילד בן ארבע, רצתי למגרש החנייה, החלפתי בגדים לחליפה ועניבה, ושעה אחר כך כבר עמדתי על במה מול 200 עובדים והעברתי הרצאה רצינית לאנשי שיווק ומכירות. אני זוכר שישבתי וחשבתי איך זה שלפני שעה נהניתי, צחקתי ושיחקתי, וכעת אני נמצא בהרצאה 'כבדה'".
התברר לו שכל חייו קשורים במשחקים. אאילוסטרציה:gettyimages
אז, למעשה, התחיל ברנט לחשוב כיצד ניתן לחבר בין הנאה וכיף לבין עולם העסקים הרציני ולהפוך גם אותו לכייפי. כך נולדה, לפני כשנתיים, החברה שלו - "משחק החיים". "המצאתי מקצוע שאני הכי אוהב בעולם. אני גם נהנה וגם משלמים לי עבור זה. אי אפשר לבקש יותר!" הוא מחייך בסיפוק.
"בדקתי את הנושא, קראתי מחקרים וספרים וגיליתי שבעולם יש יותר מודעות לנושא ההנאה במקומות העבודה, לעומת המצב בארץ. הרבה חברות מצליחות הולכות לכיוון זה, כי מתברר שיש קשר בין הנאה של העובד לבין התפוקה שלו", הוא מבהיר.
לדברי ברנט, הרבה ארגונים בארץ כבר משלבים משחקים בסדנאות למנהלים ולעובדים, אך בדרך כלל מדובר במשחקים דידקטיים. הוא, לעומת זאת, שם דגש גם על הדרך ובעיקר על ההנאה, ולא רק על התוצאות.
דרכים רבות מובילות למטרה
נכחתי ביום גיבוש ל-26 עובדות בחברת רואי חשבון מכובדת, שנערך בבית מלון תל אביבי. ברנט וצוותו הביאו משחקים שמטרתם לעודד שיתופי פעולה ויצירת יחסי אמון בין המשתתפות. במשחק אחד חולקו לנשים קלפים פשוטים וכרטיסי מטרה, כשכל אחת הייתה צריכה לנהל מו"מ עם המשתתפות האחרות, כדי להגיע למטרה שקיבלה (למשל: להשיג 8 לב אדום, 4 פעמים הספרה 3 וכדומה), מבלי שהדבר יבוא על חשבון המשתתפות האחרות. בהנחיות הכלליות, שניתנו לפני תחילת המשחק, ציין ברנד כי כולן יכולות לנצח.
הדרך, שבסופה הובילה להצלחה, כללה "חשיבה מחוץ לקופסה": קריעת הקלפים וחלוקתם ביניהן, כך שכולן הצליחו להגיע למטרתן. כל זאת התרחש כשברקע מוזיקה עליזה, הרבה צחוקים, בדיחות פנימיות ופרסים חביבים לראשונות שהבינו את העיקרון. לאחר המשחק נערך ניתוח לבירור הכישורים שנדרשו: יצירתיות, חשיבה לא שגרתית, הדגשה כי לכל בעיה יש כמעט אינספור פתרונות, וכי לא כדאי להתקבע על החשיבה האוטומטית שלנו (למשל, על הפרדיגמה ש"קלפים לא קורעים").
במשחק נוסף התבקשו המשתתפות לעמוד. כשהן נענו ועמדו, הן התבקשו לשבת, ושוב לקום וכך, אחרי 4-3 פעמים רובן ישבו ולא שיתפו פעולה יותר. אז קבעה המנחה כללים חדשים: "כשאני אומרת מספר אחת - כולן קמות, מספר שתיים - כולן יושבות, מספר שלוש - כולן עומדות ומנענעות את האגן וצועקות "וואו". בפעם השנייה הרבה יותר נשים שיתפו פעולה ולאורך זמן, כשהן כמובן מתגלגלות מצחוק. בניתוח המשחק, לאחר מכן, הבהיר ברנט, כי יש דרכים רבות להשיג את מה שרוצים. בפעם הראשונה הן סירבו לשתף פעולה לאורך זמן ולקבל פקודות, אך כשזה הפך למשחק עם כללים, פרסים ותכלית - לנצח ולהישאר האחרונה שלא התבלבלה, זה הפך לכיף ולכן כולן היו הרבה יותר נכונות לשתף פעולה. "איך השגנו תוצאה טובה יותר?" שואל ברנט ועונה: "כשגרמנו לכן ליהנות מהדרך".
בהמשך גם שוכנעו המשתתפות לרקוד ריקודים שטותיים במעגל וגם לחצות את החדר מבלי שהרגלים תגענה ברצפה. היה מקסים לראות את מגוון הדרכים היצירתיות שהן בחרו: להתקדם על הישבן, להתגלגל על הצד, להרים מישהי שיושבת על כיסא, לזחול על הברכיים, להתקדם בקפיצת חמור, בעמידת ידיים, בגלגלון ועוד.
שגיאות הכתיב נעלמו
"במשחק יש כמה עקרונות חשובים. ראשית, במשחק הכל ברור. יש מסגרת, יש מטרה, יש חוקים, אפשר לשחק לבד, אפשר עם עוד אנשים וכמובן.... יש פרס בסוף", מדגיש ברנט, שהמוטו שלו הוא: "הנעה של בני אדם באמצעות הנאה".
כשהוא שחזר את חייו לאחור, התברר לו שכל חייו קשורים במשחקים. בילדותו סבל מדיסלקציה והיו לו שגיאות כתיב רבות. כדי לעזור לבנה המתוסכל, לקחה אותו אימו ל"מכון פומרנץ", שם אפשרו לו לשחק דמקה ולקפוץ על טרמפולינות ותוך מספר חודשים, לדבריו, נעלמו שגיאות הכתיב.
כשהוא עובד עם ארגונים, ראשית הוא מאבחן את הבעיה שבה רוצים לטפל ולאחר מכן נעשה סיעור מוחות עם העובדים וההנהלה וביחד הם בונים משחק ייחודי. הוא מביא דוגמה להשפעה של משחק על שינוי תרבות ארגונית בבנק הפועלים. מנהלת אחד הסניפים הציגה בעיה: לקוחה מבוגרת ומשועממת נכנסת מידי יום לבנק, יושבת מול אחד הפקידים במשך מספר שעות ומטרידה בשאלות ובתלונות על ניהול חשבון הבנק שלה. כשהיא נכנסת לסניף, ציינה בפניו המנהלת, העובדים פוחדים להרים את ראשם, כדי שהלקוחה לא "תתביית" עליהם.
הדבר גרם לכך שהאנרגיות והתפוקה שלהם נופלות לאחר הגעתה לבנק. בעזרת ברנט, המציא הצוות משחק הימורים, שבמסגרתו נבנתה טבלה בלוח המודעות. בכל יום היו העובדים ממלאים את ההימור היומי, על מי "תיפול" אותה לקוחה היום? באיזו שעה תגיע? כמה זמן תשב? בסוף כל שבוע הוכרז הזוכה במשחק ההימורים והוא קיבל פינוקים במשך שבוע שלם מכל שאר חבריו בצוות. כבר למחרת דיווחה המנהלת על שינוי באווירה. ביקורה היומי של הלקוחה הפך לאירוע מצחיק וכייפי שכולם חיכו לו. מצב הרוח השתפר והאנרגיות של העובדים עלו.
החלפת צילומי הילדים
המטרה של משחקים קטנים מסוג זה, לדברי ברנט, היא להגביר את ההנאה של העובדים ואת כמות החיוכים ואיתם גם את התפוקה הכללית. אפילו מעשה קטן ולכאורה שולי, שבו העובדים מוצאים בבוקר שמישהו חמד לצון והחליף בין כל צילומי הילדים הממוסגרים שעל שולחנות העובדים, יצר המון עניין ואנרגיה. לדבריו, גם תפוקת הצוות כולו עלתה באותו שבוע.
צוות "משחק החיים" מונה היום 11 מנחות ומנחים בעלי התמחויות שונות וייחודיות ויחד הם תופרים חליפה אישית ומותאמת לכל ארגון ואירוע על פי דרישה. לפעמים בישיבות צוות שמתארכות והופכות למשעממות ולא יצירתיות, מותר לאחד מחברי הצוות, לצעוק, "פוס משחק". עוצרים את הישיבה ולמשך דקות ספורות משחקים משחק (משחק הכיסאות, "המלך אמר" או כדורסל), שלאחריו חוזרים לעבוד מלאים באנרגיה ושופעים רעיונות חדשים.
תפוקת הצוות כולו עלתה באותו שבוע. אילוסטרציה: gettyimages
גם בחייו הפרטיים או כשהוא מאמן אחד על אחד, ברנט מרבה לשחק. "אני מרבה לשחק ב'נדמה לי', הוא מספר. "על הדלת בביתי יש רשימה של משחקי תפקידים. בכל בוקר, לפני היציאה מהבית, אני בוחר בתפקיד אותו אני רוצה לשחק במשך היום. למשל, תפקיד 'המלאך השומר' - למצוא את כל מי שזקוק לעזרה ולעזור לו היום. תפקיד 'החתיך ההורס', 'הסקרן' (שמתעניין באחרים ושואל שאלות) או ה'האמיץ' (שמעז לעשות את כל מה שבדרך כלל מפחיד אותי, כמו שיחת מכירה ושיווק עצמית עם לקוח רציני וכבד).
"משחק נוסף הוא 'משחק החיוכים', שמטרתו לאסוף כמה שיותר חיוכים מאנשים במשך זמן מסוים. למשל, בנסיעה בפקק לעבודה. כך אני הופך רגעים משעממים למעניינים. לדבריו, לסחוט חיוך מבן אדם זר זה מאתגר, אך אם תהיה אדיב בכביש ותחייך קודם, יש סיכוי להצליח במשחק.
"משחק אחר שבו אני משחק הוא 'משחק השמות', שמטרתו לברר כמה שיותר שמות של אנשים שאני פוגש ביומיום ולא מתייחס אליהם אישית: הפקידה בבנק, הקופאית בסופר, המלצרית והשומר בכניסה לבניין. כשמתעניינים באנשים, נוצרת אינטראקציה טובה, שמלווה אותך כל היום.
בהמשך הכתבה: על שימוש במשחקים לשיפור הזוגיות ולפתרון ויכוחים, להבנת העצמי והקרובים אליי, וגם: כך תשתמשו בהנאה להשגת תוצאות עסקיות טובות יותר»
מתוך: מגזין דרך האושר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה
גולשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב: