בשנת 1688 טבע רופא שווייצרי בשם יוהנס הופר את המושג "נוסטלגיה". הוא הגדיר אותה כ"מחלה המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור למולדתו". בלטינית המשמעות היא "הבט לאחור בכאב".
אם הדפסים פרחוניים עושים לכם את זה, אם אתם יודעים מי זה אירו ארניו, ואם הבית שלכם נראה כמו פרפראזה לבית של הסבתא משנות ה-50, סימן שגם אתם לוקים במחלת הנוסטלגיה וסביר להניח שיש לכם יש כרטיס חבר למועדון הרטרו שהגיע אלינו לפני כמה שנים ומסרב להיעלם.
אחרי עידן של עיצוב אקלקטי לא ברור עם נטייה למינימליזם וכמה שנים של השתלטות ההיי טק שצבע את המרחב הביתי בגוונים מתכתיים להחריד, "העם נקעה רגלו" והוא רוצה לחזור אחורה לימים אחרים של סיפולוקסים, רהיטים עליזים וטפטים, שעד לפני כמה שנים הורדו באכזריות מהקירות לטובת המודרניזציה.
הממד הנוסטלגי של התרבות
כמה שנות נדודים באירופה עברו עד שהרטרו הגיע לארץ הקודש לפני כשנתיים-שלוש בתזמון שלא יכול היה להיות טוב יותר. מדינת ישראל חוגגת 60, ואצל כולם, ללא יוצא מן הכלל, נובט הרגש הנוסטלגי. כחלק מהעלאת זיכרונות קולקטיבית אנחנו מרגישים מאוד נוח לחקור את העשורים הראשונים אחרי קום המדינה מכל אספקט אפשרי.
כשאתם מגיעים לחנות רהיטים ועל כל רהיט מוצמדת תגית שמבטיחה לכם "שולחן בסגנון רטרו" או "ספת רטרו פרחונית", מה זה אומר בעצם?
דייויד סלע, בעל האתר "נוסטלגיה אונליין", מציין כי "סגנון הרטרו מציין את הממד הנוסטלגי של התרבות, המאמצת מחדש סגנונות מן העבר שהופכים להיות מאפיינים מהותיים של סגנון החיים. סגנון זה מאפיין את החברה הפוסט מודרנית".
מדוע הפכנו בשנים האחרונות להיות גרופים של רטרו? מה עושה לנו את זה בספה מבית סבתא או במנורת מורנו שמזכירה לנו תקופה אחרת, שרבים מאיתנו אף לא לקחו בה חלק? אתם מוזמנים לערוך היכרות עם העיצובים שבלטו בישראל מאז קום המדינה ועד היום, ובה וננסה להבין ביחד מדוע אנחנו נסחפים בזרם הרטרו בלי יכולת לעצור.
מימין: Wind&Water, קסטיאל
מימין: אמקור, דומו
קצת היסטוריה
את ההשפעות העיצוביות על הבית הישראלי אפשר לזהות לפי סגנונות בינלאומיים, חומרים, מעצבים, וכמובן לפי העשורים השונים.
אם נלך לתחילת המאה ה-20, לפני קום המדינה, נגלה כי הפריטים והעדויות שנותרו מהתקופה מועטים ביותר. בתל אביב, למשל, צץ סגנון הבאוהאוס שהגיע מתחום האדריכלות ונכנס גם לעיצוב הבית. זה התבטא בעיצוב מוצרים פונקציונליים בעלי קווים ישרים, חפים מקיטש או מאלמנטים מיותרים. למרות שמדובר בסגנון בינלאומי, הבאוהאוס נחשב כאוונגרד ולא הצליח לצבור פופולריות רבה בישראל.
בשנות ה-30 מגיע סגנון נוסף הנקרא Stream Line ומקורו בארצות הברית. סגנון זה התבטא בעיקר במוצרי חשמל ותחבורה שעוצבו בצורה עגולה וזורמת, שמטרתה לתת תחושה אווירודינמית. מקררי אמקור הראשונים בעלי הדלת העגולה, שהגיעו רק שני עשורים מאוחר יותר, עוצבו בהשפעת הסגנון הזה.
שנות ה-50 בישראל. המדינה הצעירה מתמודדת עם עלייה מאסיבית של עולים בעלי אמצעים כלכליים שונים. לצד עולים חסרי כל, הגיעו גם עולים בעלי אמצעים שהביאו איתם גישה חדשה וליברלית יותר לעיצוב הבית. אותם בעלי אמצעים החלו לייבא לארץ ריהוט וחפצים מאירופה בעיקר. במקביל, התעשייה בארץ החלה מתפתחת, והחיקויים לא אחרו להגיע. ריהוט פסבדו עתיק וכלי פורצלן שגשגו בשווקים.
מימין: מחסני תאורה, וינטג' גאלרי
וינטג' גאלרי
מימין: נוסטלגיה אונליין, אייס
הפלסטיק והפופ ארט
במקביל, הפלסטיק מתחיל לצבור תאוצה בשוק המוצרים. הוא מתגלה כחומר זול וקל לעיבוד ומגיע בצבעים שונים. אחריו הופיע הפוליסטרין שנודע מאוחר יותר כפרספקס ואקריל. הפלסטיק נכנס לכל סוגי המוצרים: כלי מטבח שונים, כיסאות, שולחנות ועוד. הפרספקס, בהיותו חומר שמעביר אור באופן אופטימלי, כיכב בעיקר בגופי תאורה.
הפלסטיק הגיע לארץ בשלהי שנות ה-50 עם פריחתו של סגנון הפופ ארט שנבט בארצות הברית והחל מתפשט מחוצה לה.
הפופ ארט ("פופ", מלשון "פופולרי"), שהחל כזרם אמנותי, התפשט גם לתחום העיצוב. ראשיתו של הסגנון בתופעת התיעוש המואץ של "ערי הלוויין" בארצות הברית והדרישה למוצרי צריכה עממיים וזולים.
מוצרי הפופ ארט התאפיינו ברמת אסתטיות גבוהה לצד פרקטיות ועמידות, בצורות "זורמות" ובעלות קווי מתאר מעוגלים. אמני פופ ארט, כגון אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין, השפיעו על עיצובם של מוצרי הצריכה והוסיפו להם נופך אמנותי. כל זה כלל דימויים והדפסים שהוסיפו למוצרים צבעוניות ותחכום, למרות היותם מוצרים עממיים בהגדרתם.
וינטג' גאלרי
שמרת הזורע
מימין: פנלופה, שוק הפשפשים
יושבים על מרשמלו
כאמור, כניסתם של חומרים זולים ונוחים לעיצוב כמו פלסטיק, פרספקס ופיברגלס, הביאו איתם אפשרויות עיצוביות שלא היו קיימות קודם. עד לשנות ה-50 המאוחרות רוב הרהיטים היו מיוצרים מעץ וממתכות שונות.
דוגמה לעיצוב מפורסם מאותה התקופה היא ספת המרשמלו שעיצב ג'ורג' נלסון ב-1956, שהורכבה מכריות עגולות ומחוברות. בגזרת הכיסאות הופיע ה-Tulip Chair של אירו סארינן (1957), מעצב פיני-אמריקאי, שיוצר מפיברגלס והפך למוצר פופולרי בשל היותו נוח ולא יקר. כך קרה גם עם ה-Ball Chair של המעצב הפיני אירו ארניו, שיוצר מפיברגלס בשנת 1962 נחשב לפורץ דרך בזמנו. צורתו הייחודית התאפשרה בשל תכונות החומר האלסטי.
מעצבים כמו ג'ו קולומבו, ויקו מגיסטרטי וורנר פנטון, בלטו בעיצוביהם בשנות ה-60 והפכו את הפלסטיק לכוכב עיצובי. "כיסא הפנטון" הוא דוגמה בולטת לכך.
גם "הכיסאות הנערמים" של ג'ו קולומבו (שהיו עשויים מפוליפרופילן קשיח - סוג של פלסטיק) ויצאו לשוק בשנת 1967, נחשבו לפורצי דרך בזכות הפלסטיק.
ישראל קיבלה בברכה את המוצרים הזולים שהתאימו לתקופת הצנע ששררה בארץ עד סוף שנות ה-60. רוב המוצרים יובאו לארץ, ורק חלק קטן מהם יוצר כאן בשל היעדר מפעלים מתאימים. אחת מיצרניות הפלסטיק הראשונות בארץ הייתה חברת "כתר" שנוסדה בשנת 1948 וייצרה מוצרים זולים ושווים לכל נפש. התעשייה בארץ החלה להתפתח ומפעלים נוספים הוקמו.
הרמן מילר, פיטרו
מימין: Wind&Water, וינטג' גאלרי, Eero Saariens, 1948
הצבעוניות מחליפה את החאקי
לאט לאט החל הישראלי לפקוח את העיניים. המצב הכלכלי בארץ הצעירה השתפר והדרישה למוצרים אסתטיים לבית גברה עם השנים.
יונת מזן-עצמון, מנהלת השיווק של "שמרת הזורע", חברה ישראלית שבעליה החלו לייצר ריהוט בישראל כבר בשנות ה-30, מסבירה את תופעת פריחת שוק העיצוב הישראלי באותה תקופה: "הבית הישראלי עבר תהפוכות רבות, סגפנות ומשטר צנע עד סוף שנות ה-50. המצב שהיה הכתיב חללים סגורים ומוגדרים ומיעוט חפצים וריהוט. לקראת שנות ה-60 הכול נפתח. גישה ליברלית-קפיטליסטית הביאה לתפישה עיצובית אחרת".
האלמנטים הגרפיים שהגיעו מהפופ ארט המשיכו לככב גם בשנות ה-60 וה-70 ונוכחותם התבטאה בכל תחומי העיצוב. הטפטים הפכו לחלק אינטגרלי מהבית הישראלי והם הופיעו בדוגמאות שונות, החל בפסים, דרך פרחים וכלה בצורות פסיכדליות שאפיינו את תקופת "ילדי הפרחים" הרוויה בסקס, סמים וחופש, שאדוות קטנות ממנה הגיעו גם לחופיה הבתוליים של ישראל.
ומה התרחש בישראל באותה תקופה? הארץ הצעירה השילה מעליה את צבעי החאקי והאדמה והחלה צובעת את עולמה ברהיטים צבעוניים בעלי דוגמאות גיאומטריות ופרחוניות ששברו מוסכמות בנושא שילובי צבע נכונים.
המטבח של חברת "רגבה" משנת ה-60, הוא ביטוי מובהק לרוח התקופה. אריחי חרסינה מקושקשים, רצפה מצוירת, ארונות פלסטיק עם ידיות צבעוניות ופינת אוכל עליזה. הצרכנים כבר לא פחדו לשלב סוגי דוגמאות, ורהיטים בצבע אחיד טבעו בכל הדוגמאות שמסביבם.
מימין: נוסטלגיה אונליין, הום סנטר
מימין: שוק הפשפשים, האנטר - אתר Amperel
בחלק השני של הכתבה: על סגנונות העיצוב משנות ה-70' ועד לשנות האלפיים, על אפיוניו של הרטרו ועל השפעותיו עלינו»
מתוך: נישה
לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה
מתנות, עדכונים ועוד כתבות מחכים לכם בעמוד הפייסבוק של מגזין נישה »