בפסיכיאטריה, והן בפסיכולוגיה המודרנית, המושג פסיכוזה מתייחס להפרעה נפשית אשר באה לכדי ביטוי בתצורת אובדן קשר עם המציאות.
אובדן זה יכול להיות חלקי או מלא, ולהתאפיין בסימפטומים שונים ומגוונים הכוללים מחשבות שווא, הזיות, בעיות תפיסה והתנהגות אשר אינה תואמת את הסביבה. אנו נוטים לראות בפסיכוזה תופעה מתמשכת, אשר מפריעה לתפקוד היומיומי המיטבי של המטופל.
המקור לפסיכוזה
ישנן תופעות שונות אשר יכולות להסביר פסיכוזה בקרב מטופלים, עם זאת לא תמיד ניתן לזהות את הסיבה להיווצרותן או אפילו את המקור לפסיכוזה. לרוב, בעיקר בפסיכיאטריה, נהוג להתייחס למרכיב אורגני (ביולוגי-כימי) בגוף אשר מעורב או יכול להסביר מצבים פסיכוטיים, כגון – הפרעה נוירולוגית, חוסר איזון הורמונלי (פעילות דופמין לא תקינה למשל), בעיות וכדומה.
הסיבות לבעיות אלו יכולות להיות מגוונת – החל מגורמים גנטיים, דרך מחלות שונות, וכלה בשימוש בסמים המשפיעים על מערכת העצבים והמוח. מבחינה גנטית, נמצא קשר תורשתי כאשר במשפחה עם שני הורים סכיזופרניים נמצא 15-55% אחוז תחלואה בקרב הילדים מגורם תורשתי.
עוד נמצא כי במקרים של תאומים זהים ישנו מתאם גבוה מאשר בתאומים לא זהים באשר לסיכויים לסכיזופרניה. במילים אחרות, ישנו קשר גנטי אשר מזוהה על ידי המדע. עם זאת, עדיין לא הצלחנו להסביר באופן מקיף ומלא את מכלול תופעות הפסיכוזה והקשר האורגני להן.
מחקרים שונים מצביעים גם על קשר חברתי, וכן על חוויות חיים טראומטיות כמקורות לפסיכוזה. התעללות מינית, תקיפה מינית, אסונות טראומטיים, וכן אירועים אגרסיביים כגון מלחמה – כל אלו יכולים להעיד על קשר סיבתי. אנו עוד יודעים כי ככל שהחוויה הטראומטית נחוות בגילאים צעירים יותר, כך הסיכוי עולה באשר להשפעתה.
סוגי פסיכוזה
מכלול הבעיות על קשת הפסיכוזה מתייחס אל קשר רעוע בין העצמי והמציאות. חשוב להכיר בכך שהגדרת המחלה משתנה בין גרסאות שונות של מדריכי אבחון, כך שאפילו ב-DSM הידוע נמצא שונות בין המהדורה השלישית, הרביעית והחמישית. אחת הסיבות לשונות זו הינה התפתחות המחלה והידע המצטבר בגינה, וכן הקדמה הרפואית המדעית בנושאי גוף-נפש. עם זאת, חשוב להכיר בכך שאנו עדיין איננו יודעים הכול על התופעות הנפשיות, והפסיכוזה בפרט, והקשר ביניהן לבין הגוף עצמו.
לרוב אנו מבדילים בין פסיכוזה לבין התקף פסיכוטי, כאשר הראשונה הינה מתמשכת לאורך תקופה ארוכה בעוד ההתקף הפסיכוטי לרוב מופעל על ידי טריגר ונמשך לתקופה מוגבלת. אין זה אומר שהתקף פסיכוטי אינו סממן לפסיכוזה רדומה יחסית, ואכן אפשרי כי המטופל תפקד תקינה לאורך מרבית חייו עד אשר נתקל בטריגר זה או אחר.
עם זאת, ניתן לראות התקפים פסיכוטיים אשר מסתיימים, ועם הטיפול בהם חוזר המטופל למסלול חיים תקין. לרוב, במקרים אלו, נראה שילוב של טיפול תרופתי וכן מקור אורגני כחלק מהטריגר להתקף הפסיכוזה.
במקרי פסיכוזה מתמשכים, נראה לרוב כי ישנה התפתחות במחלה. כך, למשל, ישנו גורם לדחק אשר מקדים את הופעת הפסיכוזה (אם כי לא בכל המקרים). אך התפתחות זו יכולה להיות קצרת מועד ומהירה ביותר, ולעיתים רבות גם ללא סממנים מזהים בבירור מראש.
כך למשל, מקרים של הפרעות דלוזיונליות (מחשבות שווא) מופיעות בבת-אחת, ומתאפיינים במחשבות שווא, פרנויה, מחשבות גדלות, אמונות ותיאוריות לא רציונליות, ועוד. במצבים אלו, הקשר בין המטופל לבין המציאות מטשטש, והוא יכול במהרה להגיע למצב חריף של תוקפנות, פחד, אימה, זעם, נתק, ועוד.
שסעת (סכיזופרניה)
אחת מתצורות הפסיכוזה הידועות יותר מתייחסת לשיסוע, או פיצול, באישיות האדם. מדובר בקבוצה של מחלות נפשיות אשר מערערת את האיזון הנפשי בתצורות שונות – תחושה ותפיסה, תקשורת, חשיבה, רגשות ועוד, כל אלו יכולים להתערער באופן הניתן לזיהוי כשיסוע בין המציאות והעצמי.
אדם הסובל מסכיזופרניה יתנהג באופן מוזר, אינו תואם מציאות, לעיתים ללא ביטוי רגשי מובן, ללא מעצורים, שיפוט לקוי, נתקים, תוקפנות, ועוד. אנו נזהה במצבים אלו התנהגות פרדוקסלית, אדישות או תחושתיות יתר, שימוש אינו ברור בשפה, ועוד.
בין סוגי השסעת אנו מכירים מצבים כגון קטטוניה (נתק אוטיסטי מובהק מן הסביבה), פרנויה (מחשבות שווא של רדיפה ועוינות למטופל מצד הסביבה), ועוד. בכל תצורותיה של השסעת, אנו נזהה מצב רגיש ורעוע המתאפיין בשסע עמוק בין תפיסת המטופל את עצמו או הסביבה לבין המציאות.
הטיפול בפסיכוזה
בשל אופייה האורגני, יש תחילה לבודד ולזהות מקורות אפשריים למחלה בתפקוד הגופני של המטופל. זאת ניתן לעשות על ידי CT, MRI, ובדיקות שונות הבוחנות את מערכת העצבים, תפקוד המוח, מצב הורמונלי, ועוד. זיהוי של מרכיבים ביולוגיים-כימיים יכול להוביל לטיפול תרופתי ולהפחתה משמעותית וכן הקלה במצב הנפשי הבעייתי.
תרופות אנטי-פסיכוטיות ניתנות רק על ידי מרשם רופא או פסיכיאטר, וחשוב להכיר בכך שיש לרובן תופעות לוואי משמעותיות. לכן, אין להשתמש בתרופות אלו ללא אבחון מקדים ובדיקות רפואיות תואמות.
פעמים רבות מצבים פסיכוטיים חולפים באופן פתאומי וללא שום הסבר. עם זאת, רצוי לבדוק את הנושא עם בעל מקצוע מיומן על מנת לוודא שאין בעיה בריאותית עמוקה יותר. חשוב אף לדעת כי הטיפול התרופתי נמצא לרוב כיעיל ביותר בהקלה על סימפטומים פסיכוטיים, עם השפעה מהותית על ושיפור של התפקוד הבעייתי.
לצד הטיפול התרופתי, לרוב ישנו צורך בטיפול פסיכולוגי-נפשי. זאת מאחר ופעמים רבות איננו מזהים, או איננו יכולים להסביר באופן מלא את הפסיכוזה על ידי מאפיינים אורגניים. בעוד תרופות יכולות להקל, עדיין סביר להניח כי מאפיינים פסיכוטיים שונים יוותרו ויתנו אותותיהם. טיפול פסיכולוגי או פסיכואנליטי מוכיחים עצמם שוב ושוב כמקלים ומועילים למטופלים שונים להתמודד עם מצבם, לתפקד באופן מיטבי בהתאם ליכולותיהם, ואף לחזור למסלול חיים תקין בחלק מהמקרים.