דיכאון של הורה שכול: טיפול והתמודדות עם מצב לא פשוט

אין זה פשוט לדעת מה לומר או לעשות כדי לסייע להורה שכול מתאבל. הסביבה הקרובה לו עשויה לחשוש להפריע לו, או להגיד את הדבר הלא נכון ובכך להחמיר את הרגשתו. אך בעוד שלא ניתן לקחת מהורה שכול את כאב האובדן, ניתן לספק לו נוחות ותמיכה הנחוצים לו.

מוות של בן או בת הוא אחת החוויות הקשות ביותר בחיים עימן מתמודדים הורים. מאבק השכול טעון ברגשות רבים, עזים ומפחידים, כולל דיכאון, כעס ואשמה. בדרך כלל ההורה השכול מרגיש מבודד בצערו. הדבר החשוב ביותר אותו ניתן לעשות למען הורה מתאבל הוא פשוט להיות שם. תמיכה ונוכחות אכפתית מסייעות לו להתמודד עם הכאב, להשתחרר מהדיכאון ולהתחיל בתהליך הריפוי.

הבנת תהליך האבל

לא קיימת שיטה נכונה או שאינה נכונה להתאבל. דיכאון אינו מתפתח בשלבים מסודרים וצפויים. הוא עשוי להתבטא ברכבת הרים רגשית עם שיאים בלתי צפויים, שפל וכישלונות. כל אדם מתאבל באופן שונה ולכן יש להימנע מלהגיד להורה שכול כיצד עליו להרגיש או להתנהג.

דיכאון של הורה שכול עשוי להיות כרוך ברגשות והתנהגויות קיצוניים נפוצים של רגשות אשמה, כעס, ייאוש ופחד. הורה מתאבל יכול לזעוק לשמים, להאשים את אלוהים או לפקפק בקיומו, להשתלח ביקירים או לבכות שעות על גבי שעות, וכל ההתנהגויות האלו מובנות ונורמאליות. אין לשפוט תגובות יגון אלו.

הורים שכולים רבים עשויים להתאושש מהשכול רק לאחר שנה וחצי או שנתיים, אך אחרים עשויים להתאבל זמן קצר או ארוך יותר. כשהצער עקב השכול נמשך יותר מידי זמן, ומאט את תהליך הריפוי, מדובר בדיכאון חמור שמתפתח ודורש טיפול.

סימני אזהרה המעידים על דיכאון

טבעי שהורה מתאבל ירגיש מדוכא, מבולבל, מנותק מאחרים או אף “עומד להשתגע”. אך אם התסמינים אינם מתחילים לדהות בהדרגה, או שהם מחמירים עם הזמן, עשוי המצב להצביע על כך שצער רגיל מתפתח לבעיה חמורה יותר, כגון דיכאון קליני.

הורה מתאבל שאינו מצליח להתאושש מהיגון צריך לפנות לקבלת סיוע מקצועי. על הסביבה להכיר בסימני האזהרה הבאים, המופיעים או ממשיכים להתרחש לאחר תקופת האבל הראשונה, במיוחד אם מדובר בלמעלה משנה לאחר המוות.

סימני האזהרה הם:

• קושי בתפקוד בחיי היומיום.
• התמקדות קיצונית במוות.
• מרירות, כעס או אשמה מוגזמים.
• הזנחת היגיינה אישית.
• שימוש באלכוהול או בסמים.
• חוסר יכולת ליהנות מהחיים גם הרבה לאחר תום שנת האבל.
• הזיות.
• נסיגה מאחרים.
• הפרעות שינה או סיוטים תכופים.
• רגשות מתמידים של חוסר תקווה.
• דיבור על מוות או התאבדות.

לא תמיד הורה