דיכאון קליני הוא מצב נפשי. זוהי הפרעת מצב רוח המאופיינת בתחושות עצב, אובדן, כעס או תסכול המפריעים לחיי היום יום במשך מספר שבועות או יותר.
הגורמים לדיכאון קליני
צורות מסוימות של דיכאון קליני עוברות בתורשה, וסוגים אחרים מתרחשים גם אם לאדם אין היסטוריה משפחתית של המחלה, כך שלמעשה כל אחד יכול לפתח דיכאון, כולל ילדים ובני נוער.
תסמיני דיכאון קליני
דיכאון קליני עשוי לשנות או לעוות את הדרך בה אדם תופס את עצמו, את חייו ואת סביבתו. לעיתים קרובות הוא רואה הכול באופן שלילי, וקשה לו לדמיין כי בעיה או מצב מסוים ניתנים לפתרון באופן חיובי.
- תסיסה, חוסר שקט, עצבנות וכעס.
- הסתגרות או בידוד.
- עייפות וחוסר אנרגיה.
- תחושת חוסר תקווה וחוסר אונים, חוסר ערך, שנאה עצמית ואשמה.
- איבוד העניין או ההנאה בפעילויות שבעבר גרמו להנאה.
- שינוי פתאומי בתיאבון, כולל עלייה או ירידה במשקל.
- מחשבות על מוות או התאבדות.
- קשיי ריכוז.
-
בעיות שינה או שינה מרובה מידי.
דיכאון בקרב בני נוער עשוי להיות קשה יותר לזיהוי. בעיות בלימודים, בעיות התנהגות או שימוש באלכוהול וסמים עשויים להוות סימנים. אם הדיכאון חמור ביותר, יתכן שאדם סובל מהזיות ומחשבות שווא. מצב זה נקרא דיכאון קליני עם מאפיינים פסיכוטיים.
בדיקות ותצפיות
טיפול בדיכאון קליני
ניתן לטפל בדיכאון קליני עם תרופות, טיפול בדיבור או שילוב של השניים. אם המטופל חושב על התאבדות או שהדיכאון מפריע לו לתפקוד, יתכן שיהיה צורך בטיפול באשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. אם לאחר הטיפול התסמינים מחמירים, יש להתייעץ עם הרופא לגבי שינוי בתכנית הטיפול.
טיפול תרופתי
יש ליידע את הרופא לגבי כל התרופות האחרות הנצרכות, שכן תרופות מסוימות עשויות לשנות את האופן בו עובדות התרופות נוגדות הדיכאון. בנוסף, יש לאפשר את הזמן הדרוש להשפעת התרופות, והן עשויות להתחיל לפעול רק לאחר מספר שבועות. יש להמשיך לקחת אותן ולא להפסיק או לשנות את המינון מבלי להתייעץ עם הרופא.
יש להבין את תופעות הלוואי האפשריות, וכיצד ניתן להתמודד עימן. ילדים, בני נוער ומבוגרים צעירים צריכים להיות תחת מעקב הדוק להתנהגות אובדנית, זה נכון במיוחד בחודשים הראשונים לאחר תחילת הטיפול התרופתי לדיכאון קליני.