מלנכוליה מציינת סוג של דיכאון המאופיין בעוצמה חזקה ותגובה טובה לתרופות נוגדות דיכאון. אדם הסובל ממלנכוליה חווה עצבות עמוקה וחוסר עניין בעולם החיצוני.
מצב זה מוביל לסוג של פסימיות הרואה את העתיד כחסום ובלתי ניתן לשינוי. פסימיות כזו מלווה ברעיונות אודות אשמה וחוסר ערך, אשר מוצאים ביטוי בהאשמה עצמית העלולה להוביל לאשליות והיפוכונדריה.
בנוסף, אדם הסובל ממלנכוליה מתלונן על חוסר תחושה רגשית, כאב וסבל נפשי המוליד תשוקה מתמדת למוות. מצב זה מלווה בהאטה משמעותית בפעילויות פסיכו מוטוריות, המובילה לעיתים לקהות חושים. סימנים קלאסיים של המחלה הם אנורקסיה והפרעות שינה.
התקף מלנכוליה עשוי להיות ייחודי או חוזר ונשנה, ובמקרה זה הוא הופך להיות חלק ממצב המכונה מאניה דפרסיה. המצב הדו קוטבי מאופיין בבסיס של מלנכוליה ומשתנה תחת השפעת טיפולים תרופתיים המייצבים בין מצבי המאניה לדפרסיה.
מהם התסמינים הנפוצים למלנכוליה?
התסמינים משתנים מאדם לאדם, אך בדרך כלל כוללים:
מצב רוח דכאוני המאופיין בדכדוך עמוק, עגמומיות, ייאוש או ריקנות. אדם במצב זה חווה עצב תהומי עמוק יותר מהתקפים רגילים של מצב רוח ירוד.
יקיצת בוקר מוקדמת – הפרעות השינה מתבטאות בנדודי שינה או יקיצה מוקדמת מהרגיל.
הפרעות פסיכו מוטוריות – המאופיינות בתשישות עמוקה שאינה אופיינית, תחושת ריקנות וחוסר פעילות כגון איטיות בתנועות, או תנועה תוססת, חוסר אנרגיה להשלמת משימות יומיות רגילות כגון קימה מהמיטה או מקלחת.
אנורקסיה – הפרעות תיאבון או צום מוגזם המובילים לירידה משמעותית במשקל.
אשמה מוגזמת – ללא קשר לאחריות האישית או למצב במציאות, כולל חוסר תגובה למתרחש בסביבה.
בעיות ריכוז – חוסר יכולת לקרוא משהו או להתרכז בשיחה, כולל מצב רוח של חוסר תגובה לסביבה.
אשליות – כשליש מהמטופלים מציגים מחשבות הזויות. אובדן ההנאה – מצב הרוח הירוד אינו מאפשר כל הנאה, לא קיימת אפשרות להתעודד, תוך תחושה מתמדת של חוסר תקווה. אנשים הנמצאים בסיכון מוגבר למלנכוליה הם קשישים; מטופלים המאושפזים לתקופות ארוכות; ומטופלים הסובלים ממאפיינם פסיכוטיים.